קטגוריה: תביעות בנקים -ייעוץ השקעות

רשלנות בנק בהשקעות ? יתכן שגם הבנק נושא באחריות.

רבים מלקוחות הבנקים מנהלים חשבונות ניירות ערך לצד הפעילות הרגילה בעו"ש. בדרך כלל מדובר בפיקדונות או בתיקי ניירות ערך המיועדים להשקעה לטווח הבינוני ארוך. פיקדונות אילו משמשים גם כבטוחות למתן אשראי או הלוואות ללקוחות למימון פעילותם העסקית או לניהול משקי הבית.

אבל ישנם גם כאלו המנהלים בחשבונם פעילות מסחר ענפה בניירות ערך ומכשירים פיננסיים מסוכנים יותר כמו אופציות ונגזרים וקונים ומוכרים בתדירות גבוהה במטרה להניב רווחים בטווח הקצר. תוצאת הלוואי של הפעילות היא תשלום עמלות יפות לבנק והעשויות להסתכם במקרים מסוימים ( כמו למשל פעילות מסחר בבורסות בחו"ל) בסכומים גבוהים מאד.

לעתים נגרמים ללקוחות הפסדים כבדים בשוק ההון כתוצאה מפעילות מסחר אגרסיבית שכזו. ברוב המקרים האשמה היא של הלקוח בלבד שהיה מודע לסיכונים שבפעילות זו אך ישנם גם מקרים בהם הנסיבות שונות. לעתים קורה כי לקוח "נגרר" או "מתומרן" ע"י הבנק לייצר פעילות מסחר הרווחית מאד לבנק תוך מתן אשראי בתנאים נוחים ושימוש באמצעי "פיתוי" שונים .

מאחר והלקוח הוא זה שמבצע את הפעולות ,שכן לבנקים אסור לנהל תיקי השקעות או לקבל החלטות השקעה בעצמם עבור הלקוח, לכאורה היקף האחריות של הבנקים להפסדים שנגרמו ללקוח הוא מוגבל למדי . עם זאת ישנם מקרים בהם הדברים אינם כה פשוטים ובנסיבות מסוימות יש להטיל על הבנק אחריות בהיקף כזה או אחר להפסדי הלקוח .

הבנק חב חובת זהירות מיוחדת כלפי לקוחותיו.

המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ללקוח מתווית ע"י מגוון רחב של הוראות וחוקים הבאים להסדיר את מערכת היחסים בין הבנק ללקוח והמגדירות את חובת האמון והזהירות של הבנק. חובה זו נובעת ממעמדו המיוחד של הבנק שהוגדר ע"י בתי המשפט "כסוכנות חברתית" בעלת כוח והשפעה רבים בחיי הכלכלה והמסחר.

כך למשל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) נועד להבטיח כי הבנקים ינהגו בציבור הלקוחות בהגינות ולא יעשו שימוש לרעה במעמדם נוכח פערי הכוחות והידע הקיימים בדרך כלל בין הבנק לבין הלקוחות כמקבלי שירות.

וגם החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ,בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות , התשנ"ה – 1995 ("חוק הייעוץ "). מתייחס לשליחות המיוחדת של הבנקים ויועצי ההשקעות החבים בחובת זהירות כלפי לקוחותיהם .

כך למשל הוראת סעיף 20 לחוק המתייחסת לחובת הזהירות של הבנק כלפי הלקוח:

"בעל רישיון ינהג בעיסוקו בזהירות וברמת מיומנות שבעל רישיון סביר היה נוהג בהם בנסיבות דומות, וינקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת ענייניהם של לקוחותיו".

כמו כן במהלך השנים נקבעו ע"י בתי משפט נורמות משפטיות רבות המטילות על הבנק חובת נאמנות וחובה מוגברת של זהירות ותום לב. נקבע כי לבנק יתרון מובנה ביחסיו מול הלקוח ומשכך הוא כפוף לחובות מוגברות שעיקרן הוא בדרישות מוגברות של תום-לב, נאמנות זהירות, וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו.

ניגוד האינטרסים בין הבנק ללקוח

מעצם טבעם ואופי הפעילות שלהם הבנקים נמצאים בניגוד אינטרסים מובנה אל מול לקוחותיהם ולשם כך נקבעו ההוראות והכללים שציינתי לעיל הבאים להגן על האינטרסים של הלקוחות. עם זאת ישנם מצבים בהם ניגוד האינטרסים המובנה חורג מן הסביר והופך להיות קיצוני במובן בו הבנק מעדיף באופן מובהק את טובתו על פני טובת הלקוח.

בתיק מעניין שנפסק לאחרונה בבית המשפט השלום בחיפה – תא 26147/01 – נבחנה מידת אחריות הבנק להפסדיו של הלקוח בשוק ההון .

באותו מקרה התבררה תביעתו של לקוח שסחר בני"ע ובאופציות והפסיד את כל כספו. הלקוח תבע את הבנק בגין רשלנות בכך שאפשר לו לסחור בני"ע ובמכשירים פיננסיים מסוכנים במיוחד כשהוא מודע למצבו הבריאותי והנפשי הרעוע. כמו כן טען כי הבנק הפעיל עליו לחצים על מנת שייצר פעילות מסחר בני"ע כשהוא מודע לכך כי הוא חסר הבנה ובקיאות בתחום , קל וחומר בתחום המסחר באופציות .

התובע טען כי חובתו של הבנק בנסיבות אילו הייתה למנוע ממנו לפעול כפי שפעל ועל כן עליו לפצותו בסכום הפסדיו.

במהלך המשפט התברר כי הבנק אכן קיבל את הרושם שהתובע התייחס למסחר באופציות מעו"ף כאל קזינו תוך שהוא מבצע פעולות ללא כל הגיון ברור והנחזות כהימור לכל דבר. עם זאת לא מנע ממנו להמשיך בפעילות ואף הגדיל בשלב מסוים את גובה העמלות שהתובע שילם , כביכול בניסיון למנוע ממנו מלהמשיך.

הבנק לא מנע מן התובע מלהמשיך ולהפסיד עד לנקודה בה כספו של התובע אבד והוא אף נותר חייב לבנק כספים בגין אשראי ששימש אותו לפעילות המסחר.

בנסיבות אלו ברור כי הבנק נכשל בשמירה על האינטרסים של הלקוח . הבנק הפיק רווחים נאים מהפסדיו של הלקוח באמצעות גביית עמלות וריביות וככל שהפסדי הלכו והתגברו כך גדלו רווחי הבנק.

ניגוד האינטרסים היה מובהק במידה כזו כך שלמעשה הבנק הפר את חובת האמון והזהירות שלו כלפי הלקוח.

וכדברי בית המשפט:

" בהתאם לכללים שהותוו בחוק ההשקעות חייב הבנק לדאוג לא רק לאינטרסים הכלכליים שלו אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, לאינטרסים של מי שפועל בתוך שעריו. בשל הסיכונים הכרוכים בעסקאות בשוק ההון וכפועל יוצא הנזק שעלול להיגרם למי שנוטל חלק במסחר בו, לא כל שכן למי שאינו בקי בתחום, הטיל חוק ההשקעות חובה על הבנק להתערב ולהזהיר את לקוחו לבל יבצע פעולות העלולות לסכן את השקעותיו

…העובדה שכבר בתחילת פעילותו הפגין א' חוסר שיקול דעת שעה שביצע עסקאות ספקולטיביות שסיכנו את כספו תוך התייחסות למסחר באופציות מעו"ף כמעין קזינו… שהמעיט, גם זאת לגרסתם, בערכו של הייעוץ בבצעו את רוב הפעולות בעצמו או תוך התעלמות מהייעוץ שניתן לו, הייתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל פקידי הבנק…"

התאמת השירות ללקוח וצרכיו

על פי החוק בזמן מתן הייעוץ ללקוח על הבנק להזהיר את הלקוח מפני ביצוע פעולות מסוכנות ו/או שאינן מתאימות לפרופיל שלו ולצרכיו המיוחדים. עליו להתאים את השרות הניתן ללקוח באופן פרטני ולהסביר לו היטב את הסיכונים הכרוכים בכל פעולה ופעולה. בנוסף על הבנק לתעד ברישום את פעולות הייעוץ ואת הפרטים שנמסרים לו ע"י הלקוח בהקשר זה.

לכך מתייחס סעיף 12 לחוק הייעוץ:

"בעל רישיון יתאים, ככל האפשר, את הייעוץ או את השיווק שהוא נותן ללקוחותיו או את אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו ולהנחיותיו של כל לקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרבות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו,…".

במקרה שלעיל הבנק אמנם הזהיר במידה זו או אחרת את התובע אך לא עמד בחובת הזהירות הנדרשת "המרחפת" במסגרת ציר הזמן מעל הפעילות המתמשכת של אותו לקוח מתוך רצון למקסם את רווחיו.

בסופו של דבר התביעה נדחתה ברובה. למרות שביהמ"ש הכיר ברשלנות הבנק ובאחריותו להפסדי התובע ,דחה את התביעה בנימוק כי התובע ביקש "להחזיר את המצב לקדמותו" ,אך לא הצליח להוכיח בצורה ברורה את נזקיו . הוא קיבל פיצוי מסוים על נזק נפשי ועגמת נפש שנגרמה לו.

הבנקים "לא אוהבים" פסקי דין כאלו מטעמים מובנים (גם עורכי הדין המייצגים בנקים מעדיפים פסיקה שמרנית יותר. הרחבת חובת הזהירות של הבנק למקרים כגון אילו תאלץ אותם לעבוד קשה יותר).

המקרה הנ"ל מצטרף לשורה של פסקי דין שנתנו בעת האחרונה בהם ניכרת נטייה להרחיב את חובתם של הבנקים כלפי לקוחותיהם תוך חידוד והדגשת הזהירות המיוחדת בה הם חבים מכוח כוחם ומעמדם.

ומה לגבי בנק המעודד את הלקוח להשקיע ולסחור בשוק ההון והלקוח מפסיד את כספו ?

מקרה אחר בו נתקלתי לאחרונה והדומה מאד בנסיבותיו, הוא של לקוח חסר רקע והבנה בשוק ההון שהפקיד את כספו למטרת חסכון . לאחר זמן "השפיע" הבנק עליו להתחיל ולבצע פעילות בניירות ערך. אט אט החל הלקוח ,בעידוד הבנק שהעמיד לשם כך מסגרת אשראי מיוחדת ,לייצר פעילות משמעותית של מסחר רווי עמלות תוך שכספו הולך ונשחק בקצב מהיר . בסופו של דבר הכסף אבד ונותרו חובות לבנק.

לאורך תקופה ארוכה הבנק נמנע מלהתערב או להתריע בפני הלקוח כי עליו לבחון ולהעריך את מצב השקעותיו ואת אופי הפעילות וידע כי סביר להניח שלא יצליח להחזיר את הפסדיו. הבנק היה שרוי בניגוד אינטרסים מובהק שכן אותו לקוח העביר "בדלת האחורית" ובאופן שיטתי ,סכומי כסף ניכרים מהפיקדון ,אל הבנק בצורה של עמלות בגין ביצוע פעולות בני"ע.

בנסיבות שכאלו יתכן כי ניתן לומר כי הבנק התעשר "על גבו" של הלקוח תוך שהוא מפר את חובתו לשמור על האינטרסים שלו זאת בנוסף להפרת חובת הזהירות שלו כלפיו.

שאלת הקשר הסיבתי

כדי להטיל אחריות נזיקית על הבנק להפסדי לקוחותיו בין היתר יש צורך להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגות הבנק לבין הנזק שנגרם. כמו כן יש צורך להוכיח את הנזק בצורה הניתנת למדידה הגיונית.

במקרים לעיל ניתן בהחלט לעמוד על הקשר שבין המעשה או המחדל של הבנק לבין הנזק.

במקרה הראשון, במידה והבנק לא היה מתיר ללקוח לסחור במכשירים מסוכנים כגון אופציות ובמקרה השני, מזהיר את הלקוח באופן ברור מפני פעילות מסחר תוך תיעוד הייעוץ והאזהרה והיה נמנע מלאשר מסגרת אשראי, ההפסדים לא היו מתרחשים. כמו כן במידה והבנק היה פועל ומפסיק את הפעילות המזיקה תוך סגירת ברז האשראי ,ההפסדים היו מוגבלים בהיקפם ורובם היה נמנע.

באשר לנזק זו נקודה בעייתית יותר שכן לא תמיד ניתן לאמוד בבירור את שיעור ההפסדים הנובעים ממעשה או מחדל נמשך של הבנק ולעתים קשה להפריד בין הפסדים שנגרמו בשל אשם תורם של הלקוח לבין כאילו שנגרמו בשל התנהגות הבנק. כימות הנזק תלוי בהיקף ההתרשלות ובמכלול הנסיבות.

אך המסר לבנקים (וגם ללקוחות) הוא ברור.

לסיכום ניתן להתרשם מדברי בית המשפט בתא 60373/96 וינטרוב נ בנק איגוד, ומלשונו והחדה של כב' השופט (כתוארו דאז) אוקון :

"…הפעילות היעוצית של הבנקים בשוק ההון, תוך שילובה בכוחם בהענקת אשראי, נמשכת מזה זמן. לקשיי הנאמנות הכפולה היכולה להיווצר בגדרה, יש אפקט של רעם מתגלגל. קולו של הרעם נשמע רחוק ומזמן, אך קולו החד משמעי קרא לתמורה.

הבנקים אינם יכולים לשלב את מקורות האשראי שבידיהם עם פעילות כזו, כאשר היא נועדה לקדם מטרות שלהם בשוק ניירות הערך. כאשר הם נוהגים כך עליהם לומר זאת בקול רם, ובאופן ברור. עליהם לציין את קיומו של ניגוד העניינים. לא כך היה כאן…"

רובנו מכירים את יועץ ההשקעות בבנק, חלקינו מכירים אותו באופן אינטימי יותר ומקבלים ממנו מפעם לפעם, ייעוץ בנוגע להשקעותינו. יועצי ההשקעות בבנקים הם למעשה הגוף המקצועי והמורשה למתן ייעוץ וטיפול בכל הנוגע לכספי הלקוחות המושקעים בשוק ההון.

בכל הנוגע לניירות ערך, בין אם זה אגרות חוב חסרות סיכון ובין אם מדובר בקרנות גידור מורכבות ,היועץ הוא הכתובת והוא (או היא), הם המורשים לתת את המידע והייעוץ בנוגע לכך.

המסגרת החוקתית :

פעילותם של היועצים מוסדרת ע"י החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה – 1995. חוק זה קובע בסעיף 2 (א) כי " לא יעסוק אדם בייעוץ השקעות אלא אם הוא בעל רישיון יועץ …"

כדי לקבל את הרישיון יש צורך לעמוד בבחינות המקצועיות של הרשות לניירות ערך (בחינות קשות למדי) ולהשלים תקופת התמחות של חצי שנה. רוב היועצים בבנקים השלימו את הליכי הרישוי , הבחינות וההתמחות כעובדי הבנק ורק חלק קטן מהם עשה זאת בעצמו במסגרת אחרת חוץ בנקאית.

כך או כך, על היועצים לעמוד באמות מידה מחמירות של חובת אמון , חובת זהירות והעדר ניגוד עניינים ולפעול אך ורק לטובת הלקוח כלשון סעיף 11 (א) לחוק :

"בעל רישיון יפעל טובת לקוחותיו באמונה ובשקידה ,לא יעדיף ענייניו האישיים או ענייניו של אחר על פני טובת לקוחותיו ,ולא יעדיף עניינו של לקוח אחד על פני לקוח אחר…"

כמו כן על היועצים להתאים את השרות לצורכי הלקוח במובן בו אופי העסקאות המוצעות ללקוח תתאמנה לצרכיו ,להנחיותיו ,למטרות ההשקעה שלו כמו גם למצבו הכספי ולנסיבותיו המיוחדות. כאמור ,אמות המידה הן מחמירות ועל היועצים ישנו פיקוח מתמיד הן מצד הרשות לניירות ערך והן של המוסדות הפיננסיים בהם הם פועלים.

לרוב המכריע של היועצים בשוק ההון יש רישיון תקף ורובם עובדים בבנקים. עדיין ,ישנם פה ושם מקרים בהם היועצים נחזים להיות יועצים מורשים אך אינם כאלה ,בין אם הם נמצאים בעיצומו של הליך קבלת רישיון , בין אם הם נמצאים בתקופת ההתמחות ובין אם הם פשוט מתחזים . ברוב המקרים עצם היותם של היועצים "בתוך התהליך" אך לפני קבלת הרישיון , מובא לידיעת הלקוחות , אך לא בכל המקרים. יתכן כי במקרים מסוימים תקבלו שירות ממתמחה או מפקיד שאינו יועץ מבלי שתהיו מודעים לכך או תבינו את המשמעות של הצורך ברישיון מיוחד מנותן המידע ייעוץ.

מה קורה אם קיבלנו עצה מהיועץ ,נגרם לנו הפסד ,והתברר בדיעבד כי "ליועץ" לא היה רישיון ?

זו סוגיה מעניינת ומספר מקרים כאלו נדונו בבתי המשפט.

לכאורה עצם היותו של "היועץ" חסר רישיון מהווה הטעיה של הלקוח שכן אם היה יודע כי המייעץ אינו מורשה לכך ,לא היה מסתמך על העצה או היה נמנע מלקבלה ולא פועל על פיה. יתכן גם כי מדובר במתן עצה רשלנית שכן יתכן וליועץ אין את הידע והבנה המקצועיים או שהוא חסר כישורים מתאימים והכשרה מיוחדת לעסוק במקצוע.

מתן יעוץ השקעות בניירות ערך ללא רישיון , בכפוף לסייגים שבסעיף 3 (א) לחוק הייעוץ ,הוא עברה פלילית . מי שעובר על החוק צפוי לעונש מאסר של עד שנתיים ולקנסות גבוהים.

אז אם קיבלנו מאותו "יועץ" לא מורשה עצה ,ובדיעבד הפסדנו או שאנו חושבים שהעצה הייתה רשלנית, הרי נראה כי אינטואיטיבית ,די ברור כי בשל כך נוכל לתבוע את הנזק שנגרם לנו ונוכל לטעון כי הוא נגרם בשל חוסר היותו של היועץ כשיר לעבודתו. ברור אם כן כי יועץ לא מורשה חושף עצמו לסיכונים משמעותיים ולסכנת תביעות מצד לקוחותיו .

מסתבר שהדברים אינם כה פשוטים

במספר מקרים שהגיעו לבתי המשפט נדונה סוגיית המשמעות המשפטית של ייעוץ (או ניהול תיקי השקעות) ללא רישיון. אחד המקרים המעניינים הוא של דמות ידועה בשוק ההון שפעלה במשך שנים בתחום הייעוץ וההדרכה בתחום ונחזתה להיות בעלת ניסיון רב ובקיאות בתחום עיסוקה. עם זאת לאותו אדם לא היה רישיון לייעוץ השקעות או ניהול תיקים ועובדה זו לא הובאה לידיעת לקוחותיו . אחד מהם תבע את אותו פעיל בגין הפסדים שנגרמו לו בתיק ההשקעות .

יצוין כי אותו נתבע הורשע במשפט הפלילי (להבדיל מהתביעה האזרחית בגין ההפסד הכספי) בעברה על חוק הייעוץ ובניהול תיקי השקעות ללא רישיון ועל כך גם הסתמך התובע בתביעה הכספית. עם זאת אותו משקיע שהפסיד (התובע) לא תבע את הנזק מכוח טענה של רשלנות בניהול אלא בטענה של "הפרת חובה חקוקה" (כלומר מנהל ההשקעות הפר את הוראות החוק המחייבות רישיון). מה שבדיעבד הכריע את הכף לטובת אותו נתבע והביא לדחיית התביעה.

מה הביא את התובע להסתמך דווקא על טענה זו ?

אחת הסיבות הייתה כנראה בשל קביעתו של השופט במשפט הפלילי :

"לכאורה אף ניתן לטעון, שלנוכח ההפרה הנמשכת מצד הנאשם של חובתו לגלות למרבית המנוהלים שהוא איננו בעל רישיון לניהול תיקים/לייעוץ השקעות (סע' 6 לאישום ראשון), ובפועלו כך הוא ניצל את יחסי האמון שביניהם, שהרי לכאורה הנאשם נושא באחריות להפסדים שנגרמו לחלק מהמנוהלים בתיקים שהיו בטיפולו, וזאת גם בשל הצורך בהרתעה…"

הצורך בהוכחת "קשר סיבתי".

למונח "לכאורה" ישנה משמעות רבה מכיוון שעדיין, יש להוכיח כי ההפסד נגרם כתוצאה ישירה של העדר הרישיון. מה שנקרא במלים פשוטות : "קשר סיבתי".

במקרה הספציפי הזה תיק ההשקעות של התובע צמח בכמעט כפליים משווי המקורי בעקבות גאות בשוק ההון. מאוחר יותר החל לרדת עד שהגיע לכמעט חמישית משווי המקורי (התובע הפסיד את רוב כספו).

התנהלות שכזו אפשרית רק כשרמת הסיכון שננקטה היתה גבוהה מאד (רוב הכסף במניות ובמינוף) ובדרך כלל, מה שקורה כשכיוון השוק מתהפך הוא שינוי חד בשווי התיק אך בכיוון ההפוך. התובע טען כי לא היה מודע לרמת הסיכון אך טענתו לא התקבלה ואולי בצדק. ביהמ"ש קבע כי ברור לכל משקיע סביר כי הכפלת שווי תיק ההשקעות אפשרית רק במקרה של רמת חשיפה גבוהה לשווקים וברור כי לא מדובר בתיק "סולידי".

נקבע אם כן כי הירידה בשווי התיק נבעה מרמת החשיפה הגבוהה לשוק המניות ושהושפעה ממצב השוק באותו זמן. העובדה כי לנתבע לא היה רישיון וכי הוא יצר מצג שווא כלפי התובע בנוגע לכך, לא הייתה רלוונטית או קשורה להפסדים.

ביהמ"ש קיבל את הטענה כי ההפסדים היו נגרמים בכל מקרה ולכן לא היה קיים קשר סיבתי בין ההפסדים לבין העדר הרישיון.

וכדברי השופטת :

"… אין מחלוקת שהנתבע פעל בלא רישיון, ועל כך הורשע על-פי הודאתו. עם זאת אין כל קשר סיבתי בין היעדר הרישיון לנזק הנטען של ההפסד הכספי בתיק ההשקעות. אין מחלוקת באשר למקצועיותו של הנתבע ולא נטענה כלפיו (ואף לא הוכחה) טענה של רשלנות.

אפשר להתווכח עד כמה תיק המוחק כ 90 אחוז מערכו (מהשיא ועד לתחתית) מנוהל באופן רציני ומקצועי, גם אם הלקוח מעוניין ברמת סיכון גבוהה והיכן מתבטאת מקצועיותו של המנהל אם הוא תלוי לחלוטין בחסדי השוק.

יתכן כי במקרה של יועץ או מנהל תיקים שאינו מורשה והיוצר מצג שווא בפני לקוחותיו ,יש להשתמש באמת מידה "מרוככת" יותר מבחינת משקלו של הקשר הסיבתי כגורם המכריע להפסד, ורמת הרשלנות הנדרשת כדי להביא לפיצוי התובע על הפסדיו ,צריכה להיות פחותה יותר ,גם בשל הרצון לחזק את אלמנט ההרתעה. המצב עשוי להיות שונה במצב בו ברור מלכתחילה כי למנהל אין רישיון והלקוח בכל זאת בוחר בו מסיבות אחרות כגון מומחיות מיוחדת או שיטת ניהול "לא קונבנציונאלית".

אמנם לא בטוח כלל כי אם אותו תובע היה מנסה להוכיח את הרשלנות בניהול התיק, היה מצליח בכך אך יתכן כי עצם העובדה כי למנהל התיק לא היה רישיון והוא לא היה מודע ורגיש דיו לחובות המוטלות על מנהל מורשה מכוח החוק, היא כשלעצמה הוותה סוג של רשלנות ותרמה את חלקה להפסדים הכבדים שנגרמו לתובע.

אז מה אפשר להסיק מכל הסיפור ?

זה כבר די ברור : בדקו היטב אם ליועץ ההשקעות או למנהל התיקים יש רישיון תקף.

במידה ואין לו הסיקו את המסקנות או לחלופין, דאגו לאיזו שהיא בטוחה שתבטיח במידה זו או אחרת את יכולתכם לתבוע בעבור נזק שעלול להיגרם לכם. ליועצי השקעות ומנהלי תיקים מורשים ישנו ביטוח אחריות מקצועית המבטיח כי במידה ויינתן נגדם פסק דין לפיצוי בגין רשלנות, יהיה מהיכן להיפרע.

הוכחת רשלנות בתיקי השקעות וייעוץ השקעות אינה פשוטה והיא דורשת ידע והבנה מקצועית רבה ומומחיות מיוחדת. על כל פנים בין אם אתם נעזרים ביועץ השקעות ובין אם כספכם מנוהל אצל מנהל תיקים, כדאי מאד שהיועץ יהיה מורשה וכפופים להוראות החוק ויחולו עליהם חובות מוגברות של אחריות וזהירות כלפי הלקוח.

במקרה מעניין שנדון בבית המשפט עולה סוגיה הרלוונטית לכל מי שנוהג לבצע פעילות מסחר בניירות ערך זרים באמצעות מערכות המסחר של הבנקים. במקרה זה לקוח של בנק אגוד, פנסיונר שביצע פעילות ענפה בני"ע זרים באמצעות מערכת המסחר של הבנק ,תובע את הבנק בגין הפסדים שלטענתו נוצרו בשל כשל במערכת הנתונים של הבנק.

הכשל התבטא בכך כי אחוד מניות (מצב בו מספר מניות מאוחדות והופכות למניה אחת אך במחיר גבוה יותר שהוא מכפלת היחס בין כמות המניות לפני האיחוד לבין הכמות שלאחריו) לא עודכן במערכת המסחר ועל כן שער המניה שהופיע על המסך היה גבוה פי עשר אך כמות המניות נשארה כפי שהייתה ולא עודכנה.

מאחר וכמות המניות שנחזתה להיות ברשותו של הלקוח נשארה כשהייתה (הכמות האמיתית הייתה למעשה עשירית מן הכמות שלפני פעולת האיחוד) אך המחיר היה גבוה פי כמה ,סבר הלקוח לתומו כי המניה עלתה מסיבה אמיתית ולכן הוא רץ ומימש את המניות "ברווח".

בפועל ,אותו לקוח מכר כמות מניות הגדולה פי עשר ממה שהחזיק. מבחינה טכנית הפעולה נחשבה כפעולת מכירה בחסר ובהיקף גדול (מה שנקרא מכירה בשורט – מכירה של מניות שאינם ברשות הלקוח תוך “השאלתם” מהברוקר והנעשית בדרך כלל במטרה להרוויח מירידות צפויות במניה).

סכום המכירה בחסר הסתכם בכמאות אלפי דולרים. הלקוח סבר , כך נטען,כי הוא מוכר מניות הנמצאות כולן ברשותו וברווח גדול. הלקוח תובע את הבנק בטענה כי בשל השגגה במערכת הוא מכר את המניות למעשה במחיר הפסד כשלא התכוון כלל לעשות זאת ועל כן נגרם לו נזק שהוערך על ידו בכשלושה מליוני שקלים.

הבנק מצידו הגיש תביעה נגדית ובה טען כי הנזק הוא למעשה של הבנק. לטענת הבנק הלקוח ידע או יכול היה לדעת כי בוצע איחוד מניות ו/או כי הקפיצה במחיר המניה אינה נובעת מרווח פתאומי . פעולת המכירה בשורט גרמה לבנק להפסד מכיוון שהיה עליו" להתכסות" במהירות ולרכוש בחזרה את המניות העודפות שנמכרו. מאחר והסחירות במניה לא היתה מספקת נאלץ הבנק לרכוש את המניות העודפות במחירים גבוהים יותר ובמספר עסקאות נפרדות. הפרשי השער שברכישה המתמשכת גרמו להפסד ניכר לבנק.

הבנק אמנם אינו מכחיש כי נפלה טעות בנתונים אך הבהיר כי:

"לפי תנאי ההצטרפות לתכנית, הלקוחות פוטרים אותו מאחריות לכל נזק, הפסד או הוצאה העלולים להיגרם להם משיבוש, משגיאה או מאי דיוקים בנתונים ומביצוע שגוי של הלקוחות כתוצאה ממידע שגוי או חלקי שהיה בידי הלקוחות ושלא נגרם עקב רשלנות הבנק. הבנק מזהיר כי "הטלת אחריות על הבנק במקרה של תקלות במערכת תוביל לפגיעה באינטרס כלל הלקוחות".

הבנק בעצם הטיל את האחריות לנתוני המסחר על ספק הנתונים החיצוני שלו תוך שהוא מסיר מעצמו את האחריות לתקינות הנתונים ולשגגה כתוצאה מהכשל בעדכון איחוד המניות.

השאלות והתהיות העולות מן המקרה הן רבות. חוש הצדק הטבעי נוטה במחשבה ראשונה לטובת הלקוח שכן די ברור כי על הבנק לספק ללקוחות מערכות מסחר אמינות ומדויקות. ברור כי טעויות ונתונים שגויים במערכת עשויים בהכרח להביא לקבלת החלטות לא נכונות של הלקוחות,מה שעשוי להביא להפסדים שאינם כורח המציאות. ניתן אולי אף להגדיר זאת "כמצג שווא" של הבנק .

הגיוני וסביר להניח כי מוסד פיננסי חייב לדאוג כי מערכות המסחר שלו יציגו מידע עדכני. שקיפות ודיוק בנתונים הוא הבסיס ואבן היסוד לפעילות תקינה ומסודרת בשוק ההון. אם לא יהיה ניתן לסמוך על מערכת המידע של הבנק מה הטעם בשימוש בה ? זו סוגיה בעייתית שנמצאת כרגע בשלב של הסדרה חקיקתית.

שאלה שוודאי תעלה היא כיצד קרה שלבנק לא הייתה מערכת המונעת ומגבילה את אפשרות המכירה בחסר (או שהמערכת כשלה), וודאי בהיקף שהוא גדול פי עשר מן הכמות המקורית ובמניה שהסחירות בה אינה גבוהה. הרי לא לכל לקוח ישנה אפשרות למכור בשורט ( פעולה המצריכה לעתים שימוש באשראי ) ,קל וחומר בהיקפים כאלו.

הבנק יענה ויאמר כי מאחר והמערכת לא הייתה מעודכנת בנוגע לאיחוד המניות הבנק עצמו לא היה יכול לדעת כי זו מכירה בחסר אלא רק לאחר מכן ולמעשה הייתה כאן שרשרת של כשלים שנבעו מהסתמכות מלאה על נתונים המגיעים מספק חיצוני.

סוגיה אחרת המעוררת תהיות היא כיצד יתכן שהבנק לא זיהה כי מדובר בפעולת מכירה חריגה מאד ולא השהה אותה או ביצע הליך בדיקה נוסף לפני שהעביר אותה , וזאת גם ללא קשר לעובדה כי הנתונים היו שגויים וכי באו מספק חיצוני. (סכום המכירה היה גבוה פי עשר מהסכום שהיה מתקבל במצב "רגיל").

במערכות המסחר המקצועיות בהם נהוג להשתמש בפעילות בשוק ההון , הן בארץ והן בחו"ל ,ישנם התראות במקרים של פעולות חריגות שכאלו ככל שזה נוגע לפעילות ישירה בחשבונות לקוחות פרטיים. אילו שאלות טכניות שסביר להניח שיבחנו לעומק במהלך המשפט.

מובן שישנם שאלות נוספות הנוגעות לאופן ההתנהלות של התובע עצמו אך הן פחות רלוונטיות לשאלה הכללית והיא אחריות הבנק במקרים של כשל במערכות או אי דיוק מהותי בנתוני המסחר.

במפתיע (או שלא במפתיע), מקרים כגון אלו אינם מקרים חריגים. למעשה הם קורים לא מעט .ההבדל בין המקרה הזה למקרים אחרים הוא נסיבותיו המיוחדות ובין היתר גם ההיקף הכספי של המכירה השגויה. במקרים לא מעטים הבנק מכיר במידה מסוימת באחריותו ומפצה את הלקוחות על נזק שנגרם להם.

לאחרונה טיפלתי במקרה דומה הקשור לפעילות מסחר בניירות ערך זרים. שם נוצרה טעות של הבנק שהביאה למכירה כפויה של מניות כתוצאה מאיחוד מניות (ספליט הפוך) וזאת כחלק ממכלול נסיבות מיוחדות הנוגעות לפעילות מסחר של לקוח. במקרה הזה הבנק הביע נכונות לפצות את הלקוח על הנזק שנגרם לו .

בהערכה זהירה אומר כי לדעתי הסיכוי כי שתי התביעות תדחנה ברובן אינו מבוטל. הבנק לא יוכל להתנער לגמרי מאחריותו לכשל וכך גם התובע בהיבט של מידת "הרשלנות התורמת" שאותה ינסה הבנק להטיל עליו.

כך או כך המסקנה היא כי קיים קושי מסוים בהסתמכות עיוורת על נתוני המסחר של הבנקים הנוגעים לניירות ערך זרים. משקיעים הנתקלים בנתוני מסחר שנראים חריגים או מוזרים ,בין אם מדובר "ברווח" ובין אם "בהפסד" ,מומלץ להם לבצע בדיקה מהירה באינטרנט באתרים של ספקי נתונים זרים (CNN BLUMBERG וכדומה) בנוגע לסיבה לשינוי במחיר המניה וזאת לפני שהם מבצעים פעולות.

אמנם במקרה הנ"ל מדובר בהשתלשלות אירועים חריגה למדי אך סיטואציות כאלו קרו וסביר להניח שיקרו גם בעתיד . בינתיים יש להפגין ערנות ולהימנע מ"עצימת עיניים", התנהלות שעשויה לגרום לבעיות לא מבוטלות כפי שעולה מן המקרה הנ"ל.

 

מעת לעת מתפרסמים בתקשורת מקרים של משקיעים ,אזרחים תמימים ,שנפלו קרבן להונאה פיננסית. במקרים רבים מדובר באנשים שנפלו קרבן לנוכלים המציגים עצמם כ"מומחים" בשוק ההון ,בהשקעות ו/או במסחר בניירות ערך והמצהירים כי ביכולתם "לנצח את השוק" ולהניב רווחים גבוהים למשקיעים. הבטחות ומצגים אלו מתגלים כמעט תמיד כמקסם שוא ומי שהתפתה ונשבה בקסמם של אותם מומחים מגלה , בדרך כלל בשלב די מוקדם ,כי הולך שולל וכי כספו ירד לטמיון.

להלן כמה אלמנטים המאפיינים הונאות פיננסיות מן סוג הזה. בדרך כלל קיומם של אחד מן המאפיינים או יותר מעיד כי סביר להניח שמדובר בהונאה.

  

פרסומים המבטיחים רווחים גבוהים מן המקובל.

בחיים, קל וחומר בשוק ההון ,מה שנראה או נשמע טוב מדי כדי להיות אמיתי הוא כמעט תמיד גם כזה. במקרים רבים פיתויים של הקרבנות מתחיל באמצעות מודעה בעיתון או באמצעי תקשורת מקוון המפרסם הצלחה מסחררת או רווחים גבוהים שהניב המומחה להשקעות בתקופה מסוימת. לעתים הפרסום מלווה "בעדויות "מפוברקות של משקיעים מרוצים המעידים כי אותה השקעה התגלתה ככה מוצלחת עד כי לא ברור להם כיצד לא פנו לאותו מומחה קודם לכן.

 

פיתוי ושידול

כשהמשקיע התמים יוצר קשר עם אותו נוכל או קבוצת נוכלים "כדי לקבל פרטים" מתחיל מאותו רגע "מחול שדים" של שידול , פיתוי, פניות והצקות בלתי פוסקות עד שהקרבן נענה .הנוכל יחתור מהר ככל האפשר לפגוש את הקרבן ולהתחיל את מלאת השכנוע. לעתים הוא יגיע עד למקום הימצאו של הקרבן . הוא יציע להגיע לביתו ,למקום עבודתו ,ינסה לארגן פגישה ללא נוכחות בת הזוג או בשעות לא מקובלות , הכל בכדי להתחיל את תהליך השידול.

נוכלים מתוחכמים יותר יפעלו באופן הפוך. הם יציגו מצג בו הם עסוקים מדי בכדי לפגוש את הקרבן המיועד וכי הסכום אותו הם מוכנים לקבל לניהולם גדול בהרבה ממה שהקרבן מעוניין להשקיע. בשלב מסוים הם יצרו קשר עם הקרבן ויזמינו אותו לפגישה במשרדם המפואר ובמהלכה , יפארו את הצלחותיהם הרבות תוך הדגשה כי הם למעשה "עושים טובה" לקרבן בכך שהם נאותים לקבל את כספו "לניהול". הלקוח התמים יופל במהירות ברשת ומשם גורלו נחרץ.

לאחר שנוצר הקשר הראשוני מתחיל תהליך החיזור ובו הנוכל " מתביית" על הקרבן ולא מניח לו עד שזה יאות להפקיד בידיו סכום כסף כלשהו. הליך השידול יכול להמשך זמן מה אך הוא לא יפסק עד "שהעסקה" תיסגר. ברגע שיזם ההונאה חש כי "נזרע הזרע" וכי ישנה התעניינות הוא לא יפסיק עד שישיג את מבוקשו. במידה ונתקלתם בהתנהלות שכזו הנלוות להבטחות לתשואות גבוהות הסיכוי כי מדובר בהונאה פיננסית גבוה מאד.

 

 טרם מעשה העוקץ

טרם העברת הכספים יחתום הקרבן על הסכם התקשרות. לאותו "הסכם" יתכנו מספר אין סופי של גרסאות ונוסחים אך את כולם יאפיין אלמנט אחד. הנוכל ידגיש באותיות הקטנות כי המשקיע מבין את הסיכונים שבצורת הניהול הייחודית והמיוחדת של אותו "מנהל השקעות" וכי המנהל מסיר את אחריותו לכל הפסד שייגרם בחשבון. אותו מנהל לא יסביר את הסיכונים אלא ימהר להחתים את הלקוח על ההסכם. לעתים יופיע בהסכם סעיף המבטיח תשואה גבוהה וקבועה ( שאינה סבירה ) כשאליה נלווה סעיף המציין כי המנהל לא זכאי לדמי ניהול תוך שהוא מבקש לקבל אחוזים מן הרווחים העתידיים ,במובן "לא הרווחת ? לא שילמת". במידה וזה המצב כמעט בטוח כי מדובר בהונאה.

אציין כי פה ושם קיימים בשוק מנהלי השקעות מנוסים ומומחים שגובים שכר רק על פי תוצאות אך כמעט תמיד הם יציינו כי הם אינם מחזיקים ברישיון תקף וכי המגבלות החלות על מנהלי תיקים מורשים אינם חלים עליהם. כמו כן הם לעולם לא יבטיחו תשואה קבועה או גבוהה אלא יקבעו מנגנון אחר לחלוקת הרווח.

 

חשוב לדעת כי הבטחת תשואה היא דבר אסור על פי חוק וכי מנהל תיקים מורשים לא רשאים לקבל שכר על תלוי תוצאות.במידה ובהסכם בכתב או בעל פה נכתב או נאמר תנאי שכזה זהו תמרור אזהרה בולט ! על מנהלי תיקים לא מורשים גם חלה חובה לציין בפני הלקוח כי הם פועלים ללא רישיון ואת השלכות פעולה זו על הלקוח. מנהל המבטיח תשואה ואינו מציין זאת בפני הלקוח , כמו גם את הסיכונים הגלומים בשיטת ההשקעה של אותו מנהל ,עובר על החוק .

 

העוקץ

לאחר ש"ההסכם " נחתם והכספים הועברו מתחיל הנוכל "לעבוד". ברוב המקרים מדובר בשתי שיטות של הונאה. הראשונה היא הונאת "פונזי" המוכרת לכולם מפרשת מיידוף. השניה היא הונאת "חיבוץ" עמלות . זו שיטה מתוחכמת קצת יותר בה מטרתו האמיתית של הנוכל היא קבלת החזרי עמלות בעבור ביצוע פעולות מסחר. בשיטה זו המנהל מבצע מספר רב מאד של פעולות בפרק זמן קצר המייצרות עמלות מסחר בסכומים גבוהים מאד. לעתים מדובר במאות ואלפי פעולות בטווחי זמן קצרים מאד ( מסחר יומי ) הנחזות בבדיקה להיות חסרות כל הגיון כלכלי.

במקרים רבים סכומי העמלות שנגבים בחשבון מכלים חלק גדול מאד מן הסכום שהופקד. מקרים בהם מחצית מן החשבון נאכל על ידי עמלות אינם מקרים חריגים. הברוקר או חברת שירותי הבורסה המעבירה את הפקודות גובים עמלה עבור כל פעולה שמבצע "המנהל" כשהם חולקים את הרווחים עם המנהל עצמו. בדרך זו הנוכל למעשה "סוחט" את החשבון עד תום תוך שהוא מעביר לכיסו בדלת האחורית סכום ניכר מן ההפקדה. בסופו של "התהליך" נשארים בחשבונו של המשקיע רק שאריות , שבריר מן הסכום שהופקד.

 

תהליך העוקץ מתרחש מהר מאד. לעתים המשקיע מקבל אמצעים לעקוב אחרי החשבון אך במקרים רבים מדובר באנשים שאינם בקיאים בתחום והם אינם מבינים את המתרחש. ברגע "שיורד האסימון" והמשקיע מבין כי משהו לא תקין ,נוצרים "קשיי תקשורת" עם המנהל ועד שנוצר קשר ונדרשים הסברים בדרך כלל מאוחר מדי.

 

סיכומו של דבר

אם כן מהם תמרורי האזהרה העשויים להעיד בסיכוי גבוה כי מדובר בהונאה פיננסית:

 

פרסומים המבטיחים או מציינים רווחים גבוהים בפרק זמן קצר ושאינם סבירים .

תהליך שידול ופיתוי תוך הפעלת לחץ רב ושימוש בתכסיסים פסיכולוגיים .

החתמה על הסכם התקשרות מבלי להסביר את הסיכונים , לעתים תוך "ויתור" על דמי ניהול.

העדר תקשורת עם המנהל לאחר מכן.

 

הדרך הטובה ביותר להימנע מהונאות שכאלו היא לבדוק תחילה אם לאותו מומחה ישנו רשיון לניהול תיקים.ניתן לעשות זאת בקלות באמצעות האתר של הרשות לניירות ערך תחת הסיווג "רשימת יועצים ומנהלים".

יש לשאול מפורשות אם לאותו איש או חברה ישנו רישיון לניהול תיקי השקעות. במידה והם עונים בחיוב ( לאחר שבדקתם ומצאתם שאין להם רישיון ) או לחילופין מציגים עצמם כבעלי רישיון, יש להתרחק מהם מיד. זהו תמרור אזהרה שאין כמותו.

לעתים יופיע בתהליך ההונאה אחד מן המאפיינים לעיל ולעתים יותר מאחד. כך או כך כשמדובר בכספיכם עליכם לבדוק בציציות ולהצליב מידע שכן במידה והנזק נעשה הדרך היחידה היא לתבוע את הנוכל בבית המשפט, הליך ממושך ,מורכב והכרוך בהוצאות לא מבוטלות.

 

כעורך דין העוסק בנושאים הנוגעים לפעילות בשוק ההון ומייצג משקיעים נתקלתי לאחרונה במספר מקרים של הונאות פיננסיות כגון אלו. מקרים רבים אינם מתפרסמים ( גם בשל רצון הנפגע לשמור על חשאיות או להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט) ולא תמיד יש מה לעשות בנדון. הדרך הכמעט יחידה להתגונן מפני הונאות אלו היא לבדוק ,לשאול ולברר וחשוב מכך ,להפעיל את השכל הישר.

 

Www.tsuklaw.com

 

משקיעים בשוק ההון ,בין אם לבדם ובין אם באמצעות "מתווכים פיננסיים" ( ברוקרים ,מנהלי תיקים ,יועצי השקעות וכו' ) נחשפים למידע רב הנוגע למכשירים פיננסיים בערוצים תקשורתיים ומקוונים לרבות: פורומים , הרצאות ,קורסים וכדומה .אחד המכשירים הפיננסיים "הלוהטים" ביותר מבחינת היכולת להניב באמצעותם רווחים גבוהים תוך שימוש בהשקעה נמוכה יחסית הם הנגזרים. כשמדברים על נגזרים מתכוונים בעיקר לאופציות מסוגים שונים ,כשבארץ הכוונה ברוב המקרים לאופציות על מדד המעו"ף.

השקעה באופציות ,קל וחומר למטרות מסחר ,היא בדרך כלל עניין למביני דבר והיא דורשת הבנה ומומחיות שאינה מצויה בידי המשקיע הממוצע. אחת הסיבות הנפוצות לשימוש באופציות הוא לשם גידור. הכוונה היא למעין רכישת "ביטוח" או הגנה של תיק ההשקעות מפני ירידות. באמצעות רכישה של אופציות או יצירת אסטרטגיה מסוימת באמצעות אופציות ,ניתן לקבל מעין "ביטוח" מפני ירידת שווי תיק ההשקעות תוך תשלום של "פרמיה" מסוימת ,היא עלות האופציות.

לכאורה ,אם משתמשים באופציות למטרות "גידור" ( ביטוח ) הסיכון שבשימוש בהם נמוך ומוגבל מראש בהיקפו הכספי. עם זאת ישנם אין סוף אפשרויות לשימוש בנגזרים כשחלק מן האסטרטגיות מביאות לחשיפה משמעותית של תיק ההשקעות להפסדים .בתמורה לסיכון המשקיע מקבל סיכוי מסוים ליצירת רווחים גבוהים שאינם אפשריים באמצעות שימוש במניות.

נשאלת השאלה האם ניתן לקבל, באמצעות שימוש באופציות, תיק השקעות המניב לבעליו הכנסה חודשית נאה מבלי לסכן את שווי הקרן ?

כעו"ד העוסק בייצוג משקיעים בנושאים הנוגעים לפעילות בשוק ההון אני נתקל בכל מיני שיטות "מעניינות" בהם משתמשים מנהלי כספים לא הגונים, על מנת לגייס לקוחות. בדרך כלל האלמנט העיקרי המאפיין את אותם מנהלים הוא יצירת מצגי שווא בנוגע לסיכויי ההשקעה והרווחים הצפויים וחשוב מכך ,הסתרת הסיכונים האמיתיים הטמונים באסטרטגיה כזו או אחרת המוצעת על ידם ,בין היתר תוך הבטחת תשואה ו/או יצירת מצג לפיו שווי הקרן מובטח.

מבחינה מעשית “הבטחת תשואה “ למשקיע ( שהיא אגב אסורה על פי הכללים החלים על מנהלי תיקים ) או הסתרת הסיכון הם היינו הך. בשני המקרים מדובר בלקוחות שסוברים ,בתום לב ,כי אותו מנהל אכן מסוגל להניב להם רווחים נאים מבלי לגרום להפסדים. האופן בו מוצגים הדברים בתהליך גיוס הלקוח הוא כזה שהלקוח מקבל את הרושם כי אין סיכון מהותי בהשקעה וכי גם אם יש סיכון ,הוא מצומצם או מוגבל בהיקפו. הסיכון המוגבל מוסבר על ידי שימוש,כביכול, באותו “גידור” שציינתי קודם לכן. מעין דרך להבטיח כי אם האסטרטגיה בכל זאת תיכשל ,עדיין לא ייגרם נזק משמעותי לתיק ההשקעות ,אם בכלל.

מה המשמעות של הצגת האפשרות הזו בפני משקיע מבחינת הבנתו את הסיכונים ?  האם יש דבר כזה תיק השקעות בו נעשה שימוש באופציות מעו"ף נושא "הכנסה חודשית" ?  

 

התשובה בדרך כלל היא שלילית.

 

גודל התיק

ראשית ,על מנת לקבל הכנסה חודשית מהותית ללא סיכון ,( לצורך העניין כמה אלפי שקלים בחודש ) יש צורך בתיק השקעות גדול למדי. אם נניח לצורך העניין כי ניתן לקבל ריבית של חמישה אחוזים לשנה בסיכון נמוך יחסית על ידי שימוש באג"חים מגוונים ,עדיין יש צורך בתיק שבו יש קרוב למיליון ש"ח המושקעים כולם בנכסים בעלי סיכון נמוך מאד באופן יחסי. מספיק שחלק מן התיק יושקע בנכסים מסוכנים ,מניות או נגזרים ,על מנת לחשוף את התיק להפסדים. אותם הפסדים ינגסו הן בקרן והן ברווחים ולמעשה יוציאו את העוקץ מכל הרעיון שבבסיס ההשקעה -הנבת רווח חדשי קבוע.

מה לגבי תיק בו הופקדו ,לצורך העניין, מאה אלף שקלים ? ובכן ברור כי על מנת לייצר רווחים של כמה אלפי שקלים בחודש בתיק בשווי הזה ,יש צורך להגדיל את רמת הסיכון פי כמה וכמה ביחס לתיק הקודם. ניתן לעשות זאת גם באמצעות שימוש באופציות מעו"ף. מנגד, הסכנה של מחיקת התיק או גרימת הפסדים משמעותיים היא גדולה מאד.

 

יצירת מצג שווא והטעיה

הדיון הזה אינו תאורטי. הוא משקף מקרים אמיתיים בהם נתקלתי ובחלקם אני מטפל ,במהלכם ניתנו הצהרות דומות בפני המשקיעים שהביאו את אותם משקיעים להפקיד את כספם בידי המנהל. לאחר זמן קצר יחסית רוב הקרן נמחקה בשל המינוף הרב בו נקט המנהל תוך שימוש אינטנסיבי באופציות מעו"ף ותוך חשיפת התיק לרמת סיכון גבוהה מאד .

הדברים נעשו בשל "רצונו" של אותו מנהל להניב רווחים גבוהים שישמשו את הלקוח לאותה משיכת "משכורת חודשית נוספת" ובמקביל ,למשיכת דמי ניהול מפולפלים עבור אותו מנהל. בנסיבות אלו "מחיקת" החשבון היא רק עניין של זמן וגם אם פה ושם היו רווחים התחלתיים ,מהר מאד המשיכות נעשו מן הקרן עצמה מבלי שהלקוח מבין בדיוק מה מצב החשבון ומה החשיפה שלו לסיכון.

הצגת האפשרות לקבל הכנסה חודשית ,קבועה פחות או יותר ,מבלי לסכן את הקרן כלל היא שגויה ומוטעית כשמדובר בשימוש באופציות מעו”ף. מצב בו הסיכון הוסתר מן הלקוח שהיה שבוי בתפיסה כי אכן ,בכל מקרה ,הקרן מובטחת ,גם הוא מהווה סוג של הטעיה. הפער בין המצג שנוצר שנועד לגייס את הלקוח תוך הסתרה מוחלטת של הסיכון , לבין התוצאות מהווה עילה לתביעה כנגד המנהל במטרה להשיב את הכספים.

 

במקרים כגון אלו ניתן להחיל את דיני החוזים ולטעון כי מנהל תיקים שהציג בפני לקוח מצג שכזה ,כשאותו מצג הווה את הגורם המכריע בהחלטתו של אותו לקוח להתקשר עמו בחוזה, נהג שלא בתום לב, בזמן קיום מו"מ לכריתת חוזה או אף במהלך קיום החוזה. כמו כן יתכן כי המדובר אף "בהטעיה" על פי סעיף 15 לחוק החוזים שהביאה את המוטעה – הלקוח – להתקשר בחוזה עם מנהל התיק.

 

בנוסף יתכן וניתן לטעון ל"מצג שווא רשלני" מכוח פקודת הנזיקין ובמקרים מסוימים אף ניתן לטעון לתרמית. ההגדרה של מצג שווא רשלני על פי הוראות סעיפים 35 ו 36 לפקודת הנזיקין היא : הצג לא מהימן של עובדות ,על מציג העובדות היה לדעת כי הן שגויות ולא מבוססות ,היה עליו לצפות כי מקבל המצג ( הלקוח ) יסתמך עליהן וכתוצאה ,ייגרם נזק כלכלי.

 

 הזהרה מפני הסיכונים

קיימים היבטים נוספים הנוגעים להפרות שונות של החובות המוטלות על מנהלי תיקים נכוח החוק ובראשן : אי מתן הזהרה מפני הסיכונים שבהשקעה ובמקרים מסוימים ,אי ביצוע "בדיקת התאמה" של השירות לצורכי הלקוח.

 כאמור ,האלמנט המהותי ביותר בנסיבות שכאלו הוא הסתרת הסיכונים מפני הלקוח.

במידה ולקוח לא ידע על הסיכון או לא הבין את משמעות השימוש באופציות ונגרם הפסד ,הרי שאם הדבר יוכח ,הלקוח יהיה קרוב לוודאי זכאי לפיצוי. הרי הסיבה העיקרית שבעטיה הלקוח הפקיד את כספו בידי אותו מנהל מלכתחילה הייתה המצג או הידיעה כי הקרן מובטחת ולא תפגע . אם אותו לקוח היה יודע כי קיים סיכוי להפסיד את סכום השקעתו וודאי שלא היה מתקשר עם המנהל בהסכם או לחילופין ,היה שוקל שוב את כדאיות ההשקעה באופן הזה כשכל המידע המהותי הוצג בפניו.

 

ראוי לציין כי "לבדיקת ההתאמה" חשיבות גדולה מאד. חשיבותה מתחדדת כיום לאור הנחיות חדשות שיזמה הרשות לניירות ערך ,המופנות למתווכים פיננסיים והנוגעות לאופן הביצוע של אותה בדיקת התאמה.

 

כיום ,בניגוד לנהוג בעבר ,יש לבצע עם הלקוח בדיקה יסודית ומדוקדקת תוך תיעוד מדוייק של אופן הביצוע והתשובות שניתנו על ידי הלקוח. “דילוג" על אותה בדיקה או ביצועה באופן רשלני עשויה לחשוף את המנהל לתביעה במידה ויתברר כי הלקוח לא ידע על הסיכון הטמון בהשקעה או שהשירות שניתן לו היה רשלני ולא הותאם לצרכיו .

משרדינו הינו משרד נישתי ומוביל המתמחה בייצוג בהליכים משפטיים מורכבים בתחומי הפיננסים ושוק ההון. המשרד נחשב לאחד המשרדים המובילים בישראל בתחומו (להרחבה בנושא)(לפסקי דין) (לפרסומים בתקשורת)

למשרד התמחות ייחודית בייצוג בתיקים כלכליים הנוגעים לפעילות בניירות ערך והשקעות בשוק ההון – ייצוג תובעים ונתבעים, בארץ ובחו"ל, בנוגע לפעילותם מול בנקים; קרנות גידור; גופי השקעה פרטיים; שותפויות השקעה; Family Offices; בתי השקעות; ברוקרים; מנהלי תיקים; יועצים ומשווקים; זירות סוחר; חברות פורקס; תביעות רשלנות מקצועית בשוק ההון.

המשרד מייצג בתיקים גדולים ומתוקשרים, לרבות הליכים ייצוגיים, והוא בעל הישגים משפטיים רבים. תיקים בהם ייצג המשרד השפיעו באופן מהותי על ההסדרה הפיננסית בישראל והובילו לפסיקות בהן נקבעו הלכות משפטיות חשובות הנוגעות לליבת העיסוק בתחום הניהול הפיננסי – ייעוץ, שיווק וניהול תיקי השקעות.

נוסף על כך, משרדנו מעניק שירותי ייעוץ משפטי ורגולטורי למשקיעים, יזמים וחברות הפועלות בתחום הפיננסי – כלכלי. עם לקוחות המשרד נמנים יועצים, משווקים ומנהלי תיקים, סוכנים פנסיוניים, קרנות גידור (ייעוץ והקמת קרנות גידור), Family Office  אנשי עסקים, בכירים במגזר הציבורי והפרטי ומשקיעים פרטיים.

לעורך דין דן צוק רישיון לניהול תיקי השקעות מטעם הרשות לניירות ערך. הרקע המקצועי בתחום הניהול הפיננסי בשילוב עם הידע והמומחיות המשפטית הוא שהופך את משרדו לייחודי בתחומו.

משרדינו מדורג בעקביות כמשרד בוטיק מוביל בתחומו, על ידי דירוג האיכות של Bdi Code

 

 

 

השקעה בקרן גידור – זה כדאי ?

נתחיל מהסוף (או תשובה לשאלה בגוף הכותרת); לפעמים כדאי אבל רק למעטים. לרוב המשקיעים הממוצעים זה לא כדאי ולעתים אפילו מסוכן.

על קרנות גידור בקיצור ולעניין.

מה הרעיון בעצם ?

המטרה היא לאפשר לקבוצה של משקיעים להשקיע באמצעות מנהלים פיננסיים בעלי יכולות מבלי להיות כפוף למגבלות החוק והרגולציה.

החוק קובע כי לא ניתן לנהל כספים עבור למעלה מ- 5 לקוחות מבלי לקבל רישיון לניהול תיקי השקעות מן הרשות לניירות ערך. הפתרון למנהלים מוכשרים ולמשקיעים בעלי ממון הוא מבנה של קרן גידור המאפשר להשקיע ללא מגבלות תוך ניצול מרבי של כל האסטרטגיות והמכשירים הפיננסיים העומדים לרשות מנהלי הקרן.

הרעיון הוא שמבנה שכזה, חף ממגבלות, יאפשר למקסם את התשואה ולהניב רווחים שלא ניתן להשיג בדרך המקובלת (ואולי זה גם עניין של אופנה או סטטוס מסו ים. אם אני משקיע בקרן גידור סימן שיש לי את היכולת הפיננסית ואני גם "מבין עניין").

מהי קרן גידור?

קרו גידור היא מבנה משפטי מורכב יחסית השונה מהותית מצורת ההשקעה הרגילה והמקובלת בשוק ההון כגון קרנות נאמנות ,השקעה באמצעות מנהלי תיקים וברוקרים וכו'.

הקרן למעשה מורכבת בדרך כלל משתי ישויות משפטיות נפרדות. הראשונה היא "הקרן" שהיא בדרך כלל שותפות השקעה. המדובר בשותפות רשומה המוקמת לשם השקעה משותפת ובה חברים מצד אחד ,המשקיעים בקרן (בשותפות) ושותף נוסף המוגדר כ "שותף הכללי". תפקידו של השותף הכללי הוא לנהל את הקרן. במובנים מסוימים לא מדובר בשותף שווה זכויות וחובות כמו שאר השותפים הרגילים (המשקיעים בקרן) אלא בשותף שאינו נושא בסיכון שבהשקעה וגם אינו חולק ברווחים (למעשה כן חולק אבל באופן אחר כפי שיוסבר להלן). זה מעין שותף אבל לא שותף.

אותו "שותף כללי" הוא כמעט תמיד חברה בע"מ שבעליה הם מנהלי הקרן עצמם. הקרן למעשה מנוהלת על ידי חברה שהיא חברת הניהול. כך למעשה כל הסיכון הוא על המשקיעים השותפים בקרן והסיכוי מתחלק בין המשקיעים לבין חברת הניהול.

נשמע מסובך? זה אכן כך. זה עוד יותר מסובך כשהקרן מפסידה את נכסיה ואותם שותפים רוצים לתבוע את נזקיהם.

המטרה, כאמור, היא לעקוף בצורה חוקית מגבלות שונות החלות על תעשיית הניהול הפיננסי המוסדרת. קרנות נאמנות, מנהלי תיקים, ברוקרים וכו'. ניתן להגדיר את הקרן כמעין "קופסה שחורה" בה למנהלי הקרן (החברה בע"מ) ישנו ייפוי כוח או הרשאה בלתי מוגבלת כמעט לפעול כמיטב הבנתם באמצעות שימוש מגוון במכשירים פיננסיים מכל הסוגים לרבות אופציות וחוזים עתידיים בעלי סיכון רב.

אופן ניהול הקרן קבוע בהסכם ההשקעה בקרן/שותפות. ניתן גם להגביל את השימוש במכשירים פיננסיים מסוימים ולקבוע את ההתפלגות המקסימלית ביניהם אך במקרים רבים אין כל הגבלה והדברים נתונים לשיקול דעת מנהלי הקרן.

מה ההבדל בין קרן לבין ניהול באמצעות חברה לניהול תיקי השקעות ?

ההבדלים הם רבים ואלו עיקריהם:

1.אין פיקוח של הרשות לניירות ערך ואין צורך ברישיון כלשהו לניהול פיננסי. הסיכונים ? לא תמיד ניתן לדעת מה טיבם של המנהלים ולעתים, במידה ונאמני הקרן קשורים למנהלים, קיימת גם סכנה של פעולות לא חוקיות או פיקוח רופף על ניהול תקין של הקרן.

2.מנהלי הקרן חולקים ברווחים עם המשקיעים. מקובל כי מנהלי הקרן מקבלים בונוס של עד 20 אחוזים מרווחי הקרן, לעתים גם כתלות בשווי נכסי הקרן. למנהלי תיקים אסור לקבל שכר התלוי בתשואה והם גובים אך ורק דמי ניהול.

3.דמי ניהול. בנוסף לבונוס מנהלי הקרן גובים דמי ניהול. בדר"כ עד 2 אחוזים משווי הקרן בחישוב שנתי. דמי הניהול אינם תלויים בדר"כ בביצועי הקרן (כמו אצל מנהלי תיקים).

4.למנהלי תיקים יש ביטוח אחריות מקצועית מכוח החוק. אם פעלו ברשלנות או מי מעובדיהם מעל באימון הלקוחות ,ישנו ביטוח למקרה בו מנהל התיקים יקלע למצב בו לא יוכל לשלם את נזקי הלקוחות. למנהלי קרן אין בדר"כ ביטוח. הקרן הפסידה? המשקיעים עשויים למצוא עצמם בבעיה.

5.אין פיקוח או שקיפות על הפעולות הנעשות בכספי הקרן. בדר"כ מנהלי הקרן עושים שימוש באסטרטגיות מסחר מורכבות שלעתים עובדות ולעתים נכשלות. במקרים רבים השותפים אינם יכולים לדעת מה הפעולות שמתבצעות בקרן או שבוצעו בעבר. הם אינם יודעים מה רמת המינוף או אם מבוצעות פעולות בסיכון גבוה והם גם אינם יכולים בדר"כ לדעת אילו פעולות גרמו להפסדים.

אצל מנהלי תיקים הכל נעשה בשקיפות והם מחויבים על פי חוק לדווח ללקוח על כל הפעולות המבוצעות בתיק ההשקעות כולל פירוט העמלות ומרכיביהם והחזרי העמלות שחוזרים לכיסם "בדלת האחורית" בעבור ביצוע פעולות בתיק הלקוח. "קופסה שחורה" כבר אמרנו ?

מהם הסיכונים? ומהם הסיכויים?

שוק הקרנות הוא שוק עצום בו מנוהל כסף גדול. גם בארץ רשומות כמה עשרות קרנות ושותפויות השקעה המנהלות סכומים לא רעים. לעתים זה עובד יפה והקרנות מניבות תשואה עודפת על השוק תוך רמת סיכון שאינה גבוה באופן יחסי .

עם זאת בחלק גדול מהמקרים זה לא ממש עובד והקרנות אינן מניבות את התשואות המצופות. לאחר תשלום דמי הניהול, עלויות המסחר, תשלום לנאמן ולעורכי הדין והבונוס למנהלים, לא נשאר למשקיעים הרבה. במקרים רבים התשואה לא ממש מצדיקה את הסיכונים הרבים (והם רבים).במקרים חריגים המשקיעים מפסידים חלק ניכר מאד מכספם או את כולו בשל התנהלות לא חכמה או מקצועית של מנהלי קרנות לא מנוסים.

הסיכונים?

בעיקר סיכוי לאבדן ההשקעה ללא יכולת לשלוט על אופן הניהול, הגבלת הסיכון וסוגי המכשירים הפיננסיים בשל שיקול הדעת שניתן למנהלים והיעדר השקיפות. המסמכים המשפטיים הנלווים להשקעה בקרן מסירים בדר"כ כל אחריות מן המנהלים ואינם מותירים בדר"כ למשקיעים כל הגנה (למעשה המבנה המיוחד אינו מאפשר זאת ופוטר את המנהלים מאחריות).

קיים קושי רב להוכיח כי בקרן נעשו מעשים לא חוקיים (אם אכן כך קורה) והוכחת רשלנות היא קשה בשל היעדר אסטרטגיה ברורה. רבים המקרים בהם המשקיעים כלל לא מודעים כי הקרן בהפסדים ומגלים רק בשלב מאוחר כי הכסף אבד. במקרים כאלו הסיכוי להחזיר את הכספים באמצעים משפטיים נמוך מאד.

אז למה זה טוב ולמי?

ראשית, טוב יעשה המשקיע הממוצע אם ידיר רגליו מהשקעה בקרנות. קל וחומר אם אינו יודע היטב מה טיבם של המנהלים. מעצם טיבם הקרנות מיועדות למשקיעים מתוחכמים בעלי ניסיון בשוק ההון והמבינים היטב את הסיכונים. בקרן גידור אין ולא מתקיים הליך של התאמת השירות ואופן ההשקעה לצורכי המשקיעים כפי שקיים אצל מנהלי תיקים מכוח החוק, הליך שבא להגן על המשקיע חסר הניסיון והבקיאות.

בנוסף, בשל הסיכונים הרבים השקעה בקרנות מתאימה אך ורק לבעלי ממון. כאלו שיוכלו לספוג הפסדים משמעותיים ו/או ליהנות מן התשואה העודפת הפוטנציאלית. לכאלו מומלץ להיעזר במומחים בלתי תלויים על מנת לבחון היטב באיזה קרן להשקיע בשל השפע הרבה הקיים בענף.

מניסיוני בייצוג משקיעים בתביעות כנגד קרנות גידור הסיכונים למשקיע הממוצע פשוט גדולים מדי. המבנה המשפטי המיוחד אינו מאפשר "חדירה" קלה אל תככי הקרן וניהול תביעות משפטיות בתחום הוא סיפור מורכב ויקר.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בשוק ההון, בעל רישיון לניהול תיקי השקעות, ועוסק בהקמה של קרנות גידור ושותפויות השקעה ומייצג בתביעות הנוגעות להשקעה בקרנות גידור.

ליועץ ההשקעות אין רשיון ? כדאי מאד להזהר

 

סוחרים בני"ע ערך בבנק ונגרמו לכם הפסדים ? יתכן ומגיע לכם פיצוי .

 

רבים מלקוחות הבנקים מנהלים חשבונות ניירות ערך לצד הפעילות הרגילה בעו"ש. בדרך כלל מדובר בפיקדונות או בתיקי ניירות ערך המיועדים להשקעה לטווח הבינוני ארוך. פיקדונות אילו משמשים גם כבטוחות למתן אשראי או הלוואות ללקוחות למימון פעילותם העסקית או לניהול משקי הבית.

 

אבל ישנם גם כאלו המנהלים בחשבונם פעילות מסחר ענפה בניירות ערך ומכשירים פיננסיים מסוכנים יותר כמו אופציות ונגזרים וקונים ומוכרים בתדירות גבוהה במטרה להניב רווחים בטווח הקצר. תוצאת הלוואי של הפעילות היא תשלום עמלות יפות לבנק והעשויות להסתכם במקרים מסוימים ( כמו למשל פעילות מסחר בבורסות בחו"ל ) בסכומים גבוהים מאד.

 

לעתים נגרמים ללקוחות הפסדים כבדים בשוק ההון כתוצאה מפעילות מסחר אגרסיבית שכזו. ברוב המקרים האשמה היא של הלקוח בלבד שהיה מודע לסיכונים שבפעילות זו אך ישנם גם מקרים בהם הנסיבות שונות. לעתים קורה כי לקוח "נגרר" או "מתומרן" ע"י הבנק לייצר פעילות מסחר הרווחית מאד לבנק תוך מתן אשראי בתנאים נוחים ושימוש באמצעי "פיתוי" שונים .

 

מאחר והלקוח הוא זה שמבצע את הפעולות ,שכן לבנקים אסור לנהל תיקי השקעות או לקבל החלטות השקעה בעצמם עבור הלקוח, לכאורה היקף האחריות של הבנקים להפסדים שנגרמו ללקוח הוא מוגבל למדי . עם זאת ישנם מקרים בהם הדברים אינם כה פשוטים ובנסיבות מסוימות יש להטיל על הבנק אחריות בהיקף כזה או אחר להפסדי הלקוח .

 

 

הבנק חב חובת זהירות מיוחדת כלפי לקוחותיו.

 

המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ללקוח מתווית ע"י מגוון רחב של הוראות וחוקים הבאים להסדיר את מערכת היחסים בין הבנק ללקוח והמגדירות את חובת האמון והזהירות של הבנק. חובה זו נובעת ממעמדו המיוחד של הבנק שהוגדר ע”י בתי המשפט "כסוכנות חברתית" בעלת כוח והשפעה רבים בחיי הכלכלה והמסחר.

כך למשל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) נועד להבטיח כי הבנקים ינהגו בציבור הלקוחות בהגינות ולא יעשו שימוש לרעה במעמדם נוכח פערי הכוחות והידע הקיימים בדרך כלל בין הבנק לבין הלקוחות כמקבלי שירות.

וגם החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ,בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות , התשנ"ה – 1995  ( “חוק הייעוץ " ).מתייחס לשליחות המיוחדת של הבנקים ויועצי ההשקעות החבים בחובת זהירות מוגברת כלפי לקוחותיהם .

 

כך למשל הוראת סעיף 20 לחוק המתייחסת לחובת הזהירות של הבנק כלפי הלקוח:

 

"בעל רישיון ינהג בעיסוקו בזהירות וברמת מיומנות שבעל רישיון סביר היה נוהג בהם בנסיבות דומות, וינקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת ענייניהם של לקוחותיו”.

 

 

כמו כן במהלך השנים נקבעו ע"י בתי משפט נורמות משפטיות רבות המטילות על הבנק חובת נאמנות וחובה מוגברת של זהירות ותום לב. נקבע כי לבנק יתרון מובנה ביחסיו מול הלקוח ומשכך הוא כפוף לחובות מוגברות שעיקרן הוא בדרישות מוגברות של תום–לב, נאמנות זהירות, וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו,

 

ניגוד האינטרסים בין הבנק ללקוח

 

מעצם טבעם ואופי הפעילות שלהם הבנקים נמצאים בניגוד אינטרסים מובנה אל מול לקוחותיהם ולשם כך נקבעו ההוראות והכללים שציינתי לעיל הבאים להגן על האינטרסים של הלקוחות. עם זאת ישנם מצבים בהם ניגוד האינטרסים המובנה חורג מן הסביר והופך להיות קיצוני במובן בו הבנק מעדיף באופן מובהק את טובתו על פני טובת הלקוח.

 

בתיק מעניין שנפסק לאחרונה בבית המשפט השלום בחיפה – תא 26147/01 – נבחנה מידת אחיות הבנק להפסדיו של הלקוח בשוק ההון .

 

באותו מקרה התבררה תביעתו של לקוח שסחר בני"ע ובאופציות והפסיד את כל כספו.

 

 הלקוח תבע את הבנק בגין רשלנות בכך שאפשר לו לסחור בני"ע ובמכשירים פיננסיים מסוכנים במיוחד כשהוא מודע למצבו הבריאותי והנפשי הרעוע. כמו כן טען כי הבנק הפעיל עליו לחצים על מנת שייצר פעילות מסחר בנ"ע כשהוא מודע לכך כי הוא חסר הבנה ובקיאות בתחום , קל וחומר בתחום המסחר באופציות .

 התובע טען כי חובתו של הבנק בנסיבות אילו הייתה למנוע ממנו לפעול כפי שפעל ועל כן עליו לפצותו בסכום הפסדיו.

במהלך המשפט התברר כי הבנק אכן קיבל את הרושם שהתובע התייחס למסחר באופציות מעו"ף כאל קזינו תוך שהוא מבצע פעולות ללא כל הגיון ברור והנחזות כהימור לכל דבר. עם זאת לא מנע ממנו להמשיך בפעילות ואף הגדיל בשלב מסוים את גובה העמלות שהתובע שילם , כביכול בניסיון למנוע ממנו מלהמשיך.

הבנק לא מנע מן התובע מלהמשיך ולהפסיד עד לנקודה בה כספו של התובע אבד והוא אף נותר חייב לבנק כספים בגין אשראי ששימש אותו לפעילות המסחר.

בנסיבות אלו ברור כי הבנק נכשל בשמירה על האינטרסים של הלקוח . הבנק הפיק רווחים נאים מהפסדיו של הלקוח באמצעות גביית עמלות וריביות וככל שהפסדי הלכו והתגברו כך גדלו רווחי הבנק.

ניגוד האינטרסים היה מובהק במידה כזו כך שלמעשה הבנק הפר את חובת האמון והזהירות שלו כלפי הלקוח.

וכדברי בית המשפט :

 

 

" בהתאם לכללים שהותוו בחוק ההשקעות חייב הבנק לדאוג לא רק לאינטרסים הכלכליים שלו אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, לאינטרסים של מי שפועל בתוך שעריו. בשל הסיכונים הכרוכים בעסקאות בשוק ההון וכפועל יוצא הנזק שעלול להיגרם למי שנוטל חלק במסחר בו, לא כל שכן למי שאינו בקי בתחום, הטיל חוק ההשקעות חובה על הבנק להתערב ולהזהיר את לקוחו לבל יבצע פעולות העלולות לסכן את השקעותיו …העובדה שכבר בתחילת פעילותו הפגין א' חוסר שיקול דעת שעה שביצע עסקאות ספקולטיביות שסיכנו את כספו תוך התייחסות למסחר באופציות מעו"ף כמעין קזינו… שהמעיט, גם זאת לגרסתם, בערכו של הייעוץ בבצעו את רוב הפעולות בעצמו או תוך התעלמות מהייעוץ שניתן לו, הייתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל פקידי הבנק...”

התאמת השירות ללקוח וצרכיו

 

על פי החוק בזמן מתן הייעוץ ללקוח על הבנק להזהיר את הלקוח מפני ביצוע פעולות מסוכנות ו/או שאינן מתאימות לפרופיל שלו ולצרכיו המיוחדים. עליו להתאים את השרות הניתן ללקוח באופן פרטני ולהסביר לו היטב את הסיכונים הכרוכים בכל פעולה ופעולה. בנוסף על הבנק לתעד ברישום את פעולות הייעוץ ואת הפרטים שנמסרים לו ע"י הלקוח בהקשר זה.

 

לכך מתייחס סעיף 12 לחוק הייעוץ :

"בעל רישיון יתאים, ככל האפשר, את הייעוץ או את השיווק שהוא נותן ללקוחותיו או את אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו ולהנחיותיו של כל לקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרבות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו,…”.

במקרה שלעיל הבנק אמנם הזהיר במידה זו או אחרת את התובע אך לא עמד בחובת הזהירות הנדרשת "המרחפת" במסגרת ציר הזמן מעל הפעילות המתמשכת של אותו לקוח מתוך רצון למקסם את רווחיו.

בסופו של דבר התביעה נדחתה ברובה. למרות שביהמ"ש הכיר ברשלנות הבנק ובאחריותו להפסדי התובע ,דחה את התביעה בנימוק כי התובע ביקש "להחזיר את המצב לקדמותו" ,אך לא הצליח להוכיח בצורה ברורה את נזקיו . הוא קיבל פיצוי מסוים על נזק נפשי ועגמת נפש שנגרמה לו.

הבנקים ,כצפוי, “לא אוהבים" פסקי דין כאלו מטעמים מובנים ( גם עורכי הדין המייצגים בנקים מעדיפים פסיקה שמרנית יותר. הרחבת חובת הזהירות של הבנק למקרים כגון אילו תאלץ אותם לעבוד קשה יותר ).

המקרה הנ"ל מצטרף לשורה של פסקי דין שנתנו בעת האחרונה בהם ניכרת נטייה להרחיב את חובתם של הבנקים כלפי לקוחותיהם תוך חידוד והדגשת הזהירות המיוחדת בה הם חבים מכוח כוחם ומעמדם .

 

ומה לגבי בנק המעודד את הלקוח להשקיע ולסחור בשוק ההון והלקוח מפסיד את כספו ?

 

מקרה אחר בו טיפלתי לאחרונה והדומה מאד בנסיבותיו ,הוא של לקוח חסר רקע והבנה בשוק ההון שהפקיד את כספו למטרת חסכון . לאחר זמן "השפיע" הבנק עליו להתחיל ולבצע פעילות בניירות ערך. אט אט החל הלקוח ,בעידוד הבנק שהעמיד לשם כך מסגרת אשראי מיוחדת ,לייצר פעילות משמעותית של מסחר רווי עמלות תוך שכספו הולך ונשחק בקצב מהיר . בסופו של דבר הכסף אבד ונותרו חובות לבנק.

לאורך תקופה ארוכה הבנק נמנע מלהתערב או להתריע בפני הלקוח כי עליו לבחון ולהעריך את מצב השקעותיו ואת אופי הפעילות וידע כי סביר להניח שלא יצליח להחזיר את הפסדיו. הבנק היה שרוי בניגוד אינטרסים מובהק שכן אותו לקוח העביר "בדלת האחורית" ובאופן שיטתי ,סכומי כסף ניכרים מהפיקדון ,אל הבנק בצורה של עמלות בגין ביצוע פעולות בני"ע.

בנסיבות שכאלו יתכן כי ניתן לומר כי הבנק התעשר "על גבו" של הלקוח תוך שהוא מפר את חובתו לשמור על האינטרסים שלו זאת בנוסף להפרת חובת הזהירות שלו כלפיו.

 

שאלת הקשר הסיבתי

 

כדי להטיל אחריות נזיקית על הבנק להפסדי לקוחותיו בין היתר יש צורך להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגות הבנק לבין הנזק שנגרם. כמו כן יש צורך להוכיח את הנזק בצורה הניתנת למדידה הגיונית.

במקרים לעיל ניתן בהחלט לעמוד על הקשר שבין המעשה או המחדל של הבנק לבין הנזק.

במקרה הראשון, במידה והבנק לא היה מתיר ללקוח לסחור במכשירים מסוכנים כגון אופציות ובמקרה השני ,מזהיר את הלקוח באופן ברור מפני פעילות מסחר תוך תיעוד הייעוץ והאזהרה תוך המנעות מלאשר מסגרת אשראי , ההפסדים לא היו מתרחשים. כמו כן במידה והבנק היה פועל ומפסיק את הפעילות המזיקה תוך סגירת ברז האשראי ,ההפסדים היו מוגבלים בהיקפם ורובם היה נמנע.

באשר לנזק זו נקודה בעייתית יותר שכן לא תמיד ניתן לאמוד בבירור את שיעור ההפסדים הנובעים ממעשה או מחדל נמשך של הבנק ולעתים קשה להפריד בין הפסדים שנגרמו בשל אשם תורם של הלקוח לבין כאילו שנגרמו בשל התנהגות הבנק. כימות הנזק תלוי בהיקף ההתרשלות ובמכלול הנסיבות.

 

שליש מתיק ההשקעות שלכם "הלך" על עמלות לברוקר ? – אולי יש כאן "חיבוץ"

 

רבים מקרב הציבור מנהלים תיק השקעות באמצעות מנהל תיקים או בית השקעות. זה נוח ,חוסך זמן , וממילא רוב הציבור מאמין כי יש לתת "למקצוענים" לנהל את הכסף ולא לעשות זאת בעצמו. האמונה הרווחת היא שמי שזו העבודה שלו , יעשה זאת טוב יותר מהלקוח הממוצע חסר הידע והניסיון .

העובדה שמדובר "בכסף של אחרים" גם מנטרלת את האלמנט הפסיכולוגי של ניהול הכסף של עצמך כי הרי רוב האנשים אינם מסוגלים לחשוב ולפעול בצורה רציונלית כשמדובר בכסף שלהם. הרעיון הוא שרק מי שלא מסכן את כספו שלו ,יעשה זאת כמו שצריך.

אם המשפט הזה מעורר גבה אצל חלקכם זה די מובן. במובנים מסוימים המשפט האחרון הוא למעשה אוקסימורון. דבר והיפוכו. מדוע ?

 

מי שמנהל את כספם של אחרים אמנם אינו "מחובר" רגשית לכסף ואמור לפעול באופן אובייקטיבי לחלוטין אך לצד הניתוק הפסיכולוגי המהווה יתרון , עומד גם החיסרון הנובע ממנו והוא חוסר הרגישות להפסד וללקיחת סיכונים. כשהכסף לא שלך קל לך לסכן אותו וגם אין לך בעיה להפסיד. רק מנהל השקעות רציני ומנוסה יכול לשלוט באלמנט הזה ולא להניח לו לפגוע בשיקול הדעת .

מניסיוני האישי בענף הפיננסים זו אינה משימה פשוטה. רבים מבין מנהלי ההשקעות, רבים מדי אולי, אינם רגישים מספיק לניהול הסיכון כשהם מנהלים את כספם של אחרים. חוסר הרגישות האמור נובע במקרים חריגים ( שאינן מעידים בשום אופן על הכלל ) גם מפעולה מכוונת שמטרתה להעשיר את כיסו של המנהל בדרכים מתוחכמות ולא תמיד חוקיות שעל אחד המאפיינים שלהם , ה”חיבוץ” ארחיב כאן.

 

רובו של הציבור אינו יודע או מודע לניגודי האינטרסים בין מנהל התיקים והלקוח.

הניגודים הללו קיימים במספר מישורים ומהווים נקודה בעייתית אצל מנהלים בעלי רגישות אתית נמוכה. הכנסתו "הגלויה" של המנהל ( הגלויה ללקוח ) באה מדמי הניהול שהלקוח משלם כאחוז משווי התיק מדי חודש. כיום , בשל התחרות החריפה בין בתי ההשקעות קיימת מגמה של ירידה בדמי הניהול לרמות נמוכות מאד.

 

ע"פ החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות ,תשנ”ה – 1995, מנהלי תיקים בשוק ההון אינם מורשים לגבות שכר ע"פ תוצאות אלא דמי ניהול הנגזרים מגובה התיק . ההיגיון העומד מאחורי האיסור הוא שמתן היתר לגבות שכר תלוי תוצאות יביא ללקיחת סיכונים מיותרים ע"י מנהלי התיקים , מה שיגרום בהכרח להפסדים ללקוחות.

ההיגיון העומד מאחורי גביית דמי ניהול התלויים בגובה התיק הוא שאם המנהל יצליח ושווי התיק יעלה , כך יעלה גם סכום דמי הניהול הנגבים מדי חודש בחדשו. לכאורה זה פותר את ניגודי האינטרסים אך זתסלחו לי אם אומר כי זה יהיה קצת נאיבי לחשוב כי אלו הן ההכנסות היחידות של מנהלי התיקים.

 

"החזרי" עמלות – תמריץ לביצוע פעולות סרק בתיק ההשקעות.

 

כיוון שדמי הניהול הם בדר"כ נמוכים מאד על הברוקרים "להשלים " את החסר בדרכים אחרות.

האם ידעתם כי מנהלי תיקים מקבלים החזר עמלות מהבנק או חבר הבורסה בו נמצא חשבונו של הלקוח על כל פעולה שנעשית בתיק הלקוח ?

אכן כן. במקרים רבים סכומי העמלות המשולמים ע"י הלקוח "תמורת" ביצוע פעולות בני"ע ( הנעשות כאמור על פי שקול הדעת של מנהל התיקים ) , עולים בהרבה על סכום דמי הניהול הנגבים ממנו בעבור ניהול התיק.

במקרים חריגים ובלתי תקינים סכום העמלות הכולל הנגבה מתיקו של הלקוח מהווה עשרות אחוזים משווי התיק ולמעשה "אוכל" ומכלה ,לאט אך בבטחה ,את תיק ההשקעות.

במקרים קיצוניים מאד שהגיעו לבתי המשפט סכום העמלות אף השתווה לגובה התיק ! או במלים פשוטות ,הברוקר "העביר" ע"י ביצוע פעולות סרק בתיק ,את רוב רובו של תיק הלקוח אל כיסו "בדלת האחורית" וגזל מן הלקוח את כל סכום השקעתו.

 

חיבוץ

 

פעולה זו בה מבוצעות פעולות סרק מיותרות בחשבונו של הלקוח אשר כל מטרתן היא לחייב את הלקוח בעמלות רבות שחלקן או כולן ,מגיע בסופו של דבר לכיסו של מנהל התיקים נקראת במונחי שוק ההון בשם חיבוץ.

  

מהם מאפייני "החיבוץ" ?

 

על פי פסיקת בתי המשפט בארה"ב , שיושמה גם בארץ , ישנם שלושה אלמנטים שצריכים להתקיים : הראשון היא אלמנט השליטה של מנהל התיק בחשבון . אלמנט זה מתקיים כתנאי בסיסי בהתקשרות בין הלקוח למנהל מכוח ההיתר וייפוי הכוח שנותן הלקוח למנהל התיקים לפעול בחשבונו ובדר”כ קלה להוכחה.

 

השני הוא הוכחת היקף פעילות יוצאת דופן בני"ע החורגת באופן קיצוני ממטרות ההשקעה ומן ההיתר שקיבל המנהל מן הלקוח כמו גם יחס בלתי הגיוני בין גובה התיק לסכום העמלות שנגבו .

 

האלמנט השלישי הוא שמנהל התיקים פעל בכוונה תחילה על מנת להונות את הלקוח ולחייבו בעמלות תוך ביצוע פעולות סרק והתעלמות מטובתו .

 

ישנן מספר דרכים ומבחנים בהם ניתן להיעזר כדי לנסות ולהוכיח כי בוצעה בתיק פעילות חריגה וכי שיעור והיקף הפעולות אינו סביר ויוצר את הרושם כי מטרתו העיקרית של המנהל היא חיוב הלקוח בעמלות יתר . אחד מהם הוא היחס בין סכום העמלות לבין גובה התיק. במידה והיחס אינו סביר או הגיוני והפעולות שבוצעו הניבו הפסדים שיטתיים קיים חשש מהותי כי בוצע חיבוץ.

בשנים האחרונות נדונו בבתי המשפט מספר מקרים בהם טען התובע לחיבוץ עמלות שנעשה בתיקו ע"י מנהל התיקים. פס"ד מעניין ומנחה ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2001 בתיק אזרחי 050930/98 ע"י כב' השופט קובי ורדי.

במקרה זה נדונה תביעה של לקוח שהוכיח כי סך כל העמלות ודמי הניהול שנגבו מחשבונו הגיעו לכדי 40% מגובה הסכום שהפקיד בידי מנהל התיקים. כמו כן מצא המומחה מטעם התובע כי בוצע היקף עצום של פעולות בטווח זמן קצר מאד – לעתים בהפרש של יום זה מזה ושלא היה ניתן למצוא בהם כל הגיון . מנהל התיקים לא הצליח להסביר את ההיגיון שמחורי פעילותו ולכן חויב להחזיר לתובע את מלא סכום העמלות וההפסדים שנגרמו כתוצאה מהחיבוץ.

 

וכך קבע השופט :

" ….אני מקבל את טענת התובע ביחס לביצוע פעולות סרק בחשבון ….. בחוות הדעת מוצגת תיזה לפיה ביצעו הנתבעים פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם טובתו של התובע ואשר מעוררות חשד כי הנתבעים הפרו את חובות האמונים שלהם כלפי התובע על–ידי ריבוי פעולות של קניה ומכירה של אותו ני"ע בהפרש של מספר ימים בין פעולה לפעולה, כשמטרת הפעולות אינה להפיק רווח ללקוח אלא לחייב את התובע בעמלות …"

 

"…בבדיקת הפעולות בחשבון נמצאו מספר לא מבוטל של "פעולות תמוהות" בהם נקנו ונמכרו מניות בהפרש של יום בין עסקה אחת לשניה ואף באותו היום, וזאת ללא כל חסר או הצדקה כלכלית לפעולות, התוצאה מפעולות אלו הייתה בד"כ הפסד לתובע …."

 

מה נדרש כדי להוכיח את החיבוץ ?

 

לענין זה השופט קבע כי :

" …. ההוכחה קשה שבעתיים כאשר מדובר במספר רב של פעולות אשר רישום מדויק לגבי הרציונל לביצועם והשיקולים בבסיסם אינו במסגרת מטען הידע של התובע. ….

 

אך הוסיף ואמר כי :

 

"…בשל הקושי האמור, וההפרש המשמעותי במטעני הידע, נראה כי יש מקום להסתפק ראייתית בהוכחה בראיות של פעולות קניה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות על–פי רציונל כלכלי. במקרה כזה די שהתובע יוכיח בראיות קיומה של סדרת פעולות בטווח זמן קצר – סדרה שהביאה להפסד או, למצער, לא הביאה לרווח (בניכוי עמלות) – כדי להעביר את נטל הראיה לנתבע להראות שלא היה חיבוץ בפעולות הנ"ל, …"

 

מנהל התיקים לא הצליח להוכיח את ההיגיון שעמד מאחורי פעולותיו אך ניסה למצוא להן צידוק בבדיקת ביצועי השוק בדיעבד בטענה כי ההפסדים נגרמו מתנאי השוק. טענה זו נדחתה ובצדק מכיוון שברור כי אין כל קשר בין ביצועי השוק בבדיקה מאוחרת ( בדיקה בדיעבד "הפופולרית" בקרב מנהלי ההשקעות ) לבין קבלת החלטות בזמן אמת. הברוקר נדרש במקרה זה להסביר מה עשה בזמן אמת ומדוע . מה קרה אחר כך אינו רלוונטי.

 

מה לגבי ניהול בשיטת המסחר היומי ?

אמנם לא בכל מקרה יהיה ניתן להוכיח חיבוץ שכן לעתים יש למנהל ההשקעות הסבר למעשיו ורציונל מסוים העומד מאחורי שיטת העבודה שלו. כך למשל נקבע בפסק דין מאוחר יותר כי מאחר והוסכם בין הלקוח ומנהל התיקים כי התיק ינוהל ברמת סיכון גבוהה מאד (מתוך שאיפה להשיג תשואות גבוהות ) ובשיטת המסחר היומי ,הרי שאופן הניהול הנ"ל יוכל להצדיק ביצוע מאות ואלפי פעולות בפרק זמן קצר ,גם אם בסופו של דבר נגרם ללקוח הפסד כבד ואבדן השקעתו.

 

כדאי לסייג ולומר כי לדעתי פסיקה שכזו בעייתית מאד מכיוון שבדרך כלל מסחר יומי אינו רווחי ומניב הפסדים לרוב השחקנים. כיוון שכך ברור שלמנהל התיקים ישנו אינטרס מובהק לנהל תיק באופן הזה כך שיניב לו הכנסות גבוהות מעמלות תוך "אכילת" התיק.

 

 עצם ההגדרה של ניהול התיק באמצעות מסחר יומי משמשת למעשה כמעין מגן אפשרי מפני תביעות דומות אך היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה כי משקיע סביר לא היה מתקשר בהסכם לניהול תיק כזה אם היה מודע לסיכויי ההצלחה הנמוכים ולאינטרס המנוגד של מנהל התיק לבצע כמה שיותר פעולות בתיק.

לדעתי פער המידע בין הצדדים במובן שבו מצד אחד מנהל התיקים יודע מראש כי לא ניתן להרוויח בשיטה זו ,בעיקר בגלל שסכום העמלות יקזז את כל הרווח אם בכלל יהיה כזה, ומצד שני חוסר ההבנה והידע של הלקוח והציפייה שלו לרווחים גבוהים שברוב המקרים הם ציפיות שווא ,פער זה כשלעצמו מהווה חסם בפני טענת הגנה של מנהל התיקים כי סוכם שהתיק יתנהל בשיטת המסחר היומי שכן מדובר למעשה בחוסר תום לב מובהק המגיע לכדי עושק ורמיה.

עברת החיבוץ אינה מוסדרת בחוקים הקיימים ואין כיום הוראה מפורשת המתייחסת לכך. החוק האמור להסדיר את תחום הפעילות והאחריות של מנהלי התיקים , הוא "חוק הייעוץ" מתייחס לכך בעקיפין בהוראת סעיף 11 הקובעת כי על מנהל השקעות לפעול לטובת הלקוח מבלי להעדיף את טובתו האישית . למרות שחיבוץ בהכרח פועל לטובת הברוקר , עדיין אין בכך כדי לתבוע את הנזק שכן ההוראה פועלת במישור המשמעתי בלבד.

אם כן במקרים אלו ,בהם מנהל התיקים עושה שימוש לרעה בסמכות שניתנה לו ,ניתן לתבוע את הנזק רק על פי עילות תביעה הנובעות מהוראות פקודת הנזיקין ובהן תרמית ,עושק ורשלנות. כמו כן ניתן לתבוע סעד מכוח דיני החוזים ולטעון כי מנהל התיקים הפר את חובת האמון שלו כלפי הלקוח בעצם עשיית החיבוץ כפי שנעשה במקרה שלעיל.

כמה עצות לסיום

כדי למנוע מצבים בהם לקוחות יפלו קרבן לחמדנותם של מנהלי השקעות לא ראויים , כשאתם באים לתת את כספכם לניהולו של מנהל השקעות , כדאי לשים לב לנקודות הבאות הן בזמן ההתקשרות החוזית עם מנהל התיקים והן במהלכה .

1. עליכם כלקוחות להגדיר באופן ברור את גבול שקול הדעת ומרחב הפעולה של מנהל התיק. יש לגם התייחס לעניין המינוף – שימוש באשראי למטרות השקעה ומסחר – כשרצוי מאד לאסור על כך. יש כמובן צורך להתייחס ולהגדיר את רמת הסיכון של התיק ובמידה ומדובר בתיק סולידי מומלץ להוסיף הערה האוסרת על המנהל לבצע פעולות מסחר יומי .

2. יש לבדוק באופן תדיר את הפעולות שבוצעו בתיק ואת סך העמלות שנגבו. אם נראה לכם כי בוצע מספר פעולות חריג ולא הגיוני המנוגד למה שסוכם או שנצפה ממנהל התיקים עליכם לבקש הסברים. במידה וההסבר אינו מניח את הדעת כדאי להעביר את התיק למנהל אחר.

3. יש לבדוק אם נגרמו הפסדים בתיק ואם הם נובעים מביצוע פעולות רבות בזמן קצר. במידה ואכן נגרמו הפסדים ונראה כי הם אינם נובעים ממצב השוק אלא ממסחר קצר טווח יש לדרוש הסברים ממנהל התיק ובמקרים חריגים לפנות לקבלת בדיקה וייעוץ משפטי.

 

כחלק מתהליך העבודה ועל מנת להעריך את קיומה של עילת תביעה נגד מנהל התיקים ,תיק השקעות מאובחן ונבדק משני היבטים :

הראשון – מידת האחריות המשפטית של הגורם המנהל להפסדים בבורסה שנגרמו ללקוח במסגרתה גם נבחנים הסכמי ההתקשרות עם מנהל התיקים ומידת התאמתם לניהול בפועל.

השני – אנו בוחנים בצורה מדוקדקת את אופי הפעילות הפיננסית שבוצעה בתיק הלקוח או בחשבונו , את האסטרטגיה ( בין אם מדובר בניהול השקעות ובין אם במסחר קצר טווח ) את שיעור הנזק וההפסד ואת מידת הרשלנות , אם ישנה ,בניהול תיק ההשקעות.

לאחר ניתוח מעמיק של המקרה ניתן להעריך האם קיימת עילת תביעה כנגד הגוף המנהל ובמידה וישנה ,לייצג את הלקוח בתביעה כנגד מנהל תיק ההשקעות או כנגד הבנק.

 

בין המאפיינים העשוים לגרום להפסדים בתיקי הלקוחות ושראוי לבצע בהם בדיקה :

• ניהול רשלני של התיק תוך גרימת הפסדים ניכרים ללא הסבר .
• תשואה שלילית ו/או הפסדים ,בזמן עליה נמשכת בשוק המניות.
• ביצוע פעולות בעלות סיכון גבוה ,ללא הרשאה.
• ביצוע אינטנסיבי של פעולות מסחר בזמן קצר הגורמות להפסדים – ( חשש ל"חיבוץ" )
• ביצוע רב של פעולות מסחר ללא כל הגיון ובתדירות גבוהה ( מסחר יומי ).
• רכישה מסיבית של יחידות בהנפקה ומכירתן בהפסד תוך זמן קצר.
• גביית דמי ניהול מופרזים או כפולים.

 

הפחתת חובות בנקים ובהוצאה לפועל

רקע

לשכת ההוצאה לפועל משמשת בין היתר לגביית חובות שנפסקו על ידי בית המשפט. בין אם מדובר בחוב הנובע מפסק דין בהליך אזרחי רגיל ובין אם פסיקת מזונות בבית הדין הרבני או בית המשפט למשפחה ,ניתן לממש את ביצוע פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. לאחר שנפתח התיק בהוצל"פ ,נשלחת הזהרה לחייב בו הוא נדרש לשלם את החוב . באם החוב לא מוסדר לאחר פרק הזמן הקבוע בחוק ,ניתן לנקוט הליכים שונים למימוש החוב וביניהם : עיקולים על חשבונות בבנקים ,על נדל"ן ,על רכבים או זכויות אחרות ברות ערך כלכלי ויכולת מימוש ( מכירה וקבלת תמורה ).

ההליכים לגביית החוב הנם טכניים בעיקרם ובמסגרתם ניתן "לשלוח" בקשת עיקול כללית לכל הבנקים וחברות הביטוח. וגורמים אלו ,לאחר שקיבלו את הודעת העיקול ,מחויבים להודיע תוך פרק זמן מסוים באם נמצאים ברשותם נכסים או זכויות הרשומים על שמו של החייב. באם ישנם כספים וזכויות עליהם לעקלם ולהודיע לבעל החשבון כי חשבונו מעוקל בגין תיק ההוצאה לפועל.

הזוכה ( הצד שפתח את תיק ההוצאה לפועל ) מקבל הודעה בנוגע לעיקולם "שתפסו" ויכול ,לאחר מכן ,לבקש לבצע הליך של מימושם על מנת לגבות את החוב.

מלבד הטלת עיקולים על כספים ,נכסים וזכויות, ניתן , בנסיבות בהם ישנו קושי לגבות את החוב ,לנקוט בהליכים חריפים יותר שנועדו להקשות על החייב על מנת שיסדיר את חובו ( ויודגש : הכוונה למקרים בהם סביר להניח שישנם כספים ונכסים והחייב מתחמק מלשלם ולא למקרים בהם ברור כי לחייב אין נכסים ועל כן כל הליך פוגעני יותר לא יביא כל תועלת ממשית מלבד הטלת "עונש" אישי , דבר שמנוגד לתכליתם של הליכי ההוצאה לפועל ).

במסגרת הליכים אלו ניתן למנות ,בין היתר צו עיכוב יציאה מן הארץ ובתיקי מזונות אף מאסר ,שלילת רישיון נהיגה ,מניעת האפשרות לנהל חשבון בנק ושימוש בכרטיס אשראי .

חובות שגויים וטעויות בחישוב

לעתים קורים מקרים בהם השתלשלות אירועים הנובעת מטעות באופן חישוב החוב מביאה לאורך זמן לתוצאות אבסורדיות המציבות את החייבים בפני בעיות העלולות ,אם לא מטופלות נכון ובזמן ,להביא לתוצאות קשות והרסניות.

כך למשל חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל "שהוזנח" עלול ,מבלי משים ,לתפוח לממדים מפלצתיים כשאין כל קשר בין החוב המקורי והאמיתי ,לבין הסכום הנקוב בתיק ההוצאה לפועל.

לאחרונה משרדי טיפל בדיוק במקרה שכזה:

 

חוב בתיק הוצאה לפועל בסך של 421,000 ש"ח הופחת לסך של 11,319 ש"ח . משרדינו פעל לבטל את ההליכים בתיק תוך הפחתה וביצוע שערוך מדוייק של החוב .

 

ביום בהיר אחד קיבל אבי צ' ,המיוצג על ידי ,הודעת עיקול מהבנק על סך של 420,000 ש"ח. התברר כי זוגתו לשעבר פעלה להטיל עיקולים בגין תיק מזונות שצבר חוב וריביות במשך כעשר שנים ,ושלא כדין. כך קרה שהחוב המקורי  בסך של כ 3,000 ש"ח "צמח" עם השנים לסכום של מאות אלפי שקלים וזאת מבלי משים ומבלי שהחייב ידע על כך . התברר כי התיק שאמור היה להיסגר במסגרת סיום ההליכים המשפטיים בין הצדדים משאר פתוח וצבר חוב מדי חודש בחדשו ,זאת בעוד שהחייב העביר לזוכה ישירות את כספי המזונות והיא מצידה ,לא טרחה לעדכן את לשכת ההוצאה לפעול בעניין.

במסגרת זו אף ביקשה הזוכה להטיל פקודת מאסר בגין "החוב". לאחר פעולה נמרצת מצד משרדינו והגשת בקשות מתאימות עוכבו כל ההליכים בתיק ובוטלו העיקולים. ראש ההוצאה לפועל קבע כי ההליכים ננקטו שלא כדין וכי יש לשערך את שיעור החוב ,באם קיים. לאחר שמונה מומחה לבדיקת שיעור החוב ,הריביות וההצמדות והוגשה חוות דעת בנדון ,נקבע שיעור החוב האמיתי על סך של 11,319 ש”ח,  שערוך סכום החוב.

ומה לגבי חובות בבנקים

במידה וישנה טעות בנוגע לגובה הריבית וההצמדות ,בין אם בפתיחת התיק ובין אם כתוצאה משינוי שנערך לאחר מכן, עשויה להיות לכך השפעה עצומה על גובה החוב ושיעורו במידה והטעות נמשכת "ומתגלגלת" לאורך זמן.

בדוגמה שלעיל תקופה של כעשר שנים הביאה לכך ששיעור הקרן ( התשלומים שכביכול לא שולמו מדי חודש בחדשו ) הוכפל בשל הצמדה וריבית פיגורים. מקרים דומים עשויים להתרחש בחשבונות בנקים בהם נקבע שיעור ריבית שגוי או שנגבו ריביות חריגות על פיגורים ( שלעתים לא נגרמו באשמת הלקוח ) ולאורך זמן.

במידה ומדובר למשל בחשבונות עסקיים בהם מתבצעת פעילות בהיקפים גדולים מן ההיקף הממוצע של לקוח בודד ,כל טעות שכזו לטובת הבנק ,עשויה להסתכם במאות אלפי שקלים ואף יותר. לעתים ,בשל הידרדרות היחסים בין הלקוח לבנק ,קורה שהבנק מבקש לפרוע באופן מיידי את החוב כלפיו ומגיש תביעה כנגד בעלי החשבון.

במקרים רבים מתברר לאחר בדיקה מעמיקה כי החוב האמיתי נמוך בעשרות מונים מן החוב הנתבע רק בשל העובדה כי נגבתה ריבית גבוהה מזו שנקבעה בשל טעויות הנובעות מחישוב שגוי של הבנק ואותה טעות נמשכה פרק זמן מספיק על מנת "לנפח" את הסכום לגבהים לא סבירים.

המפתח לטיפול במקרים כאלו ואף למנוע אותם ,הוא להיות "עם יד על הדופק" ולעקוב כל הזמן אחרי מצב החשבון וההתפתחויות בו תוך שימת לב למצבים עתידיים העלולים להביא לסיבוך המצב. רצוי מאד להביא לידיעת הבנק ולפרוס בפניו את המצב האמיתי של משק הבית או העסק, תוך צפי עתידי וזאת על מנת שלא להיות מופתעים ממהלכים חד צדדים בהם עשוי הבנק לנקוט על מנת להפעיל לחץ על הלקוח.

הסיבות לנקיטת הליכים שכאלו עשויות להיות רבות. ערנות ומבט מפוכח על המצב הפיננסי תוך שמירה עקבית ושיטתית של מסמכים ונתונים יכולה לתת בידי הלקוח כלים חשובים במידה ויאלץ להתגונן מפני הליך משפטי בו נקט הבנק ו/או יכנס למו"מ עם הגורם הבנקאי בנוגע לחוב.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני ספציפי .