רשלנות בנק עקב השקעה בבורסה ? האם ניתן להגיש תביעה נגד הבנק

רשלנות בנק בהשקעות ? יתכן שגם הבנק נושא באחריות.

רבים מלקוחות הבנקים מנהלים חשבונות ניירות ערך לצד הפעילות הרגילה בעו"ש. בדרך כלל מדובר בפיקדונות או בתיקי ניירות ערך המיועדים להשקעה לטווח הבינוני ארוך. פיקדונות אילו משמשים גם כבטוחות למתן אשראי או הלוואות ללקוחות למימון פעילותם העסקית או לניהול משקי הבית.

אבל ישנם גם כאלו המנהלים בחשבונם פעילות מסחר ענפה בניירות ערך ומכשירים פיננסיים מסוכנים יותר כמו אופציות ונגזרים וקונים ומוכרים בתדירות גבוהה במטרה להניב רווחים בטווח הקצר. תוצאת הלוואי של הפעילות היא תשלום עמלות יפות לבנק והעשויות להסתכם במקרים מסוימים ( כמו למשל פעילות מסחר בבורסות בחו"ל) בסכומים גבוהים מאד.

לעתים נגרמים ללקוחות הפסדים כבדים בשוק ההון כתוצאה מפעילות מסחר אגרסיבית שכזו. ברוב המקרים האשמה היא של הלקוח בלבד שהיה מודע לסיכונים שבפעילות זו אך ישנם גם מקרים בהם הנסיבות שונות. לעתים קורה כי לקוח "נגרר" או "מתומרן" ע"י הבנק לייצר פעילות מסחר הרווחית מאד לבנק תוך מתן אשראי בתנאים נוחים ושימוש באמצעי "פיתוי" שונים .

מאחר והלקוח הוא זה שמבצע את הפעולות ,שכן לבנקים אסור לנהל תיקי השקעות או לקבל החלטות השקעה בעצמם עבור הלקוח, לכאורה היקף האחריות של הבנקים להפסדים שנגרמו ללקוח הוא מוגבל למדי . עם זאת ישנם מקרים בהם הדברים אינם כה פשוטים ובנסיבות מסוימות יש להטיל על הבנק אחריות בהיקף כזה או אחר להפסדי הלקוח .

הבנק חב חובת זהירות מיוחדת כלפי לקוחותיו.

המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ללקוח מתווית ע"י מגוון רחב של הוראות וחוקים הבאים להסדיר את מערכת היחסים בין הבנק ללקוח והמגדירות את חובת האמון והזהירות של הבנק. חובה זו נובעת ממעמדו המיוחד של הבנק שהוגדר ע"י בתי המשפט "כסוכנות חברתית" בעלת כוח והשפעה רבים בחיי הכלכלה והמסחר.

כך למשל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) נועד להבטיח כי הבנקים ינהגו בציבור הלקוחות בהגינות ולא יעשו שימוש לרעה במעמדם נוכח פערי הכוחות והידע הקיימים בדרך כלל בין הבנק לבין הלקוחות כמקבלי שירות.

וגם החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ,בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות , התשנ"ה – 1995 ("חוק הייעוץ "). מתייחס לשליחות המיוחדת של הבנקים ויועצי ההשקעות החבים בחובת זהירות כלפי לקוחותיהם .

כך למשל הוראת סעיף 20 לחוק המתייחסת לחובת הזהירות של הבנק כלפי הלקוח:

"בעל רישיון ינהג בעיסוקו בזהירות וברמת מיומנות שבעל רישיון סביר היה נוהג בהם בנסיבות דומות, וינקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת ענייניהם של לקוחותיו".

כמו כן במהלך השנים נקבעו ע"י בתי משפט נורמות משפטיות רבות המטילות על הבנק חובת נאמנות וחובה מוגברת של זהירות ותום לב. נקבע כי לבנק יתרון מובנה ביחסיו מול הלקוח ומשכך הוא כפוף לחובות מוגברות שעיקרן הוא בדרישות מוגברות של תום-לב, נאמנות זהירות, וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו.

ניגוד האינטרסים בין הבנק ללקוח

מעצם טבעם ואופי הפעילות שלהם הבנקים נמצאים בניגוד אינטרסים מובנה אל מול לקוחותיהם ולשם כך נקבעו ההוראות והכללים שציינתי לעיל הבאים להגן על האינטרסים של הלקוחות. עם זאת ישנם מצבים בהם ניגוד האינטרסים המובנה חורג מן הסביר והופך להיות קיצוני במובן בו הבנק מעדיף באופן מובהק את טובתו על פני טובת הלקוח.

בתיק מעניין שנפסק לאחרונה בבית המשפט השלום בחיפה – תא 26147/01 – נבחנה מידת אחריות הבנק להפסדיו של הלקוח בשוק ההון .

באותו מקרה התבררה תביעתו של לקוח שסחר בני"ע ובאופציות והפסיד את כל כספו. הלקוח תבע את הבנק בגין רשלנות בכך שאפשר לו לסחור בני"ע ובמכשירים פיננסיים מסוכנים במיוחד כשהוא מודע למצבו הבריאותי והנפשי הרעוע. כמו כן טען כי הבנק הפעיל עליו לחצים על מנת שייצר פעילות מסחר בני"ע כשהוא מודע לכך כי הוא חסר הבנה ובקיאות בתחום , קל וחומר בתחום המסחר באופציות .

התובע טען כי חובתו של הבנק בנסיבות אילו הייתה למנוע ממנו לפעול כפי שפעל ועל כן עליו לפצותו בסכום הפסדיו.

במהלך המשפט התברר כי הבנק אכן קיבל את הרושם שהתובע התייחס למסחר באופציות מעו"ף כאל קזינו תוך שהוא מבצע פעולות ללא כל הגיון ברור והנחזות כהימור לכל דבר. עם זאת לא מנע ממנו להמשיך בפעילות ואף הגדיל בשלב מסוים את גובה העמלות שהתובע שילם , כביכול בניסיון למנוע ממנו מלהמשיך.

הבנק לא מנע מן התובע מלהמשיך ולהפסיד עד לנקודה בה כספו של התובע אבד והוא אף נותר חייב לבנק כספים בגין אשראי ששימש אותו לפעילות המסחר.

בנסיבות אלו ברור כי הבנק נכשל בשמירה על האינטרסים של הלקוח . הבנק הפיק רווחים נאים מהפסדיו של הלקוח באמצעות גביית עמלות וריביות וככל שהפסדי הלכו והתגברו כך גדלו רווחי הבנק.

ניגוד האינטרסים היה מובהק במידה כזו כך שלמעשה הבנק הפר את חובת האמון והזהירות שלו כלפי הלקוח.

וכדברי בית המשפט:

" בהתאם לכללים שהותוו בחוק ההשקעות חייב הבנק לדאוג לא רק לאינטרסים הכלכליים שלו אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, לאינטרסים של מי שפועל בתוך שעריו. בשל הסיכונים הכרוכים בעסקאות בשוק ההון וכפועל יוצא הנזק שעלול להיגרם למי שנוטל חלק במסחר בו, לא כל שכן למי שאינו בקי בתחום, הטיל חוק ההשקעות חובה על הבנק להתערב ולהזהיר את לקוחו לבל יבצע פעולות העלולות לסכן את השקעותיו

…העובדה שכבר בתחילת פעילותו הפגין א' חוסר שיקול דעת שעה שביצע עסקאות ספקולטיביות שסיכנו את כספו תוך התייחסות למסחר באופציות מעו"ף כמעין קזינו… שהמעיט, גם זאת לגרסתם, בערכו של הייעוץ בבצעו את רוב הפעולות בעצמו או תוך התעלמות מהייעוץ שניתן לו, הייתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל פקידי הבנק…"

התאמת השירות ללקוח וצרכיו

על פי החוק בזמן מתן הייעוץ ללקוח על הבנק להזהיר את הלקוח מפני ביצוע פעולות מסוכנות ו/או שאינן מתאימות לפרופיל שלו ולצרכיו המיוחדים. עליו להתאים את השרות הניתן ללקוח באופן פרטני ולהסביר לו היטב את הסיכונים הכרוכים בכל פעולה ופעולה. בנוסף על הבנק לתעד ברישום את פעולות הייעוץ ואת הפרטים שנמסרים לו ע"י הלקוח בהקשר זה.

לכך מתייחס סעיף 12 לחוק הייעוץ:

"בעל רישיון יתאים, ככל האפשר, את הייעוץ או את השיווק שהוא נותן ללקוחותיו או את אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו ולהנחיותיו של כל לקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרבות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו,…".

במקרה שלעיל הבנק אמנם הזהיר במידה זו או אחרת את התובע אך לא עמד בחובת הזהירות הנדרשת "המרחפת" במסגרת ציר הזמן מעל הפעילות המתמשכת של אותו לקוח מתוך רצון למקסם את רווחיו.

בסופו של דבר התביעה נדחתה ברובה. למרות שביהמ"ש הכיר ברשלנות הבנק ובאחריותו להפסדי התובע ,דחה את התביעה בנימוק כי התובע ביקש "להחזיר את המצב לקדמותו" ,אך לא הצליח להוכיח בצורה ברורה את נזקיו . הוא קיבל פיצוי מסוים על נזק נפשי ועגמת נפש שנגרמה לו.

הבנקים "לא אוהבים" פסקי דין כאלו מטעמים מובנים (גם עורכי הדין המייצגים בנקים מעדיפים פסיקה שמרנית יותר. הרחבת חובת הזהירות של הבנק למקרים כגון אילו תאלץ אותם לעבוד קשה יותר).

המקרה הנ"ל מצטרף לשורה של פסקי דין שנתנו בעת האחרונה בהם ניכרת נטייה להרחיב את חובתם של הבנקים כלפי לקוחותיהם תוך חידוד והדגשת הזהירות המיוחדת בה הם חבים מכוח כוחם ומעמדם.

ומה לגבי בנק המעודד את הלקוח להשקיע ולסחור בשוק ההון והלקוח מפסיד את כספו ?

מקרה אחר בו נתקלתי לאחרונה והדומה מאד בנסיבותיו, הוא של לקוח חסר רקע והבנה בשוק ההון שהפקיד את כספו למטרת חסכון . לאחר זמן "השפיע" הבנק עליו להתחיל ולבצע פעילות בניירות ערך. אט אט החל הלקוח ,בעידוד הבנק שהעמיד לשם כך מסגרת אשראי מיוחדת ,לייצר פעילות משמעותית של מסחר רווי עמלות תוך שכספו הולך ונשחק בקצב מהיר . בסופו של דבר הכסף אבד ונותרו חובות לבנק.

לאורך תקופה ארוכה הבנק נמנע מלהתערב או להתריע בפני הלקוח כי עליו לבחון ולהעריך את מצב השקעותיו ואת אופי הפעילות וידע כי סביר להניח שלא יצליח להחזיר את הפסדיו. הבנק היה שרוי בניגוד אינטרסים מובהק שכן אותו לקוח העביר "בדלת האחורית" ובאופן שיטתי ,סכומי כסף ניכרים מהפיקדון ,אל הבנק בצורה של עמלות בגין ביצוע פעולות בני"ע.

בנסיבות שכאלו יתכן כי ניתן לומר כי הבנק התעשר "על גבו" של הלקוח תוך שהוא מפר את חובתו לשמור על האינטרסים שלו זאת בנוסף להפרת חובת הזהירות שלו כלפיו.

שאלת הקשר הסיבתי

כדי להטיל אחריות נזיקית על הבנק להפסדי לקוחותיו בין היתר יש צורך להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגות הבנק לבין הנזק שנגרם. כמו כן יש צורך להוכיח את הנזק בצורה הניתנת למדידה הגיונית.

במקרים לעיל ניתן בהחלט לעמוד על הקשר שבין המעשה או המחדל של הבנק לבין הנזק.

במקרה הראשון, במידה והבנק לא היה מתיר ללקוח לסחור במכשירים מסוכנים כגון אופציות ובמקרה השני, מזהיר את הלקוח באופן ברור מפני פעילות מסחר תוך תיעוד הייעוץ והאזהרה והיה נמנע מלאשר מסגרת אשראי, ההפסדים לא היו מתרחשים. כמו כן במידה והבנק היה פועל ומפסיק את הפעילות המזיקה תוך סגירת ברז האשראי ,ההפסדים היו מוגבלים בהיקפם ורובם היה נמנע.

באשר לנזק זו נקודה בעייתית יותר שכן לא תמיד ניתן לאמוד בבירור את שיעור ההפסדים הנובעים ממעשה או מחדל נמשך של הבנק ולעתים קשה להפריד בין הפסדים שנגרמו בשל אשם תורם של הלקוח לבין כאילו שנגרמו בשל התנהגות הבנק. כימות הנזק תלוי בהיקף ההתרשלות ובמכלול הנסיבות.

אך המסר לבנקים (וגם ללקוחות) הוא ברור.

לסיכום ניתן להתרשם מדברי בית המשפט בתא 60373/96 וינטרוב נ בנק איגוד, ומלשונו והחדה של כב' השופט (כתוארו דאז) אוקון :

"…הפעילות היעוצית של הבנקים בשוק ההון, תוך שילובה בכוחם בהענקת אשראי, נמשכת מזה זמן. לקשיי הנאמנות הכפולה היכולה להיווצר בגדרה, יש אפקט של רעם מתגלגל. קולו של הרעם נשמע רחוק ומזמן, אך קולו החד משמעי קרא לתמורה.

הבנקים אינם יכולים לשלב את מקורות האשראי שבידיהם עם פעילות כזו, כאשר היא נועדה לקדם מטרות שלהם בשוק ניירות הערך. כאשר הם נוהגים כך עליהם לומר זאת בקול רם, ובאופן ברור. עליהם לציין את קיומו של ניגוד העניינים. לא כך היה כאן…"

חיבוץ עמלות בתיק ההשקעות

 

שליש מתיק ההשקעות שלכם "הלך" על עמלות לברוקר ? – אולי יש כאן "חיבוץ"

 

רבים מקרב הציבור מנהלים תיק השקעות באמצעות מנהל תיקים או בית השקעות. זה נוח ,חוסך זמן , וממילא רוב הציבור מאמין כי יש לתת "למקצוענים" לנהל את הכסף ולא לעשות זאת בעצמו. האמונה הרווחת היא שמי שזו העבודה שלו , יעשה זאת טוב יותר מהלקוח הממוצע חסר הידע והניסיון .

העובדה שמדובר "בכסף של אחרים" גם מנטרלת את האלמנט הפסיכולוגי של ניהול הכסף של עצמך כי הרי רוב האנשים אינם מסוגלים לחשוב ולפעול בצורה רציונלית כשמדובר בכסף שלהם. הרעיון הוא שרק מי שלא מסכן את כספו שלו ,יעשה זאת כמו שצריך.

אם המשפט הזה מעורר גבה אצל חלקכם זה די מובן. במובנים מסוימים המשפט האחרון הוא למעשה אוקסימורון. דבר והיפוכו. מדוע ?

 

מי שמנהל את כספם של אחרים אמנם אינו "מחובר" רגשית לכסף ואמור לפעול באופן אובייקטיבי לחלוטין אך לצד הניתוק הפסיכולוגי המהווה יתרון , עומד גם החיסרון הנובע ממנו והוא חוסר הרגישות להפסד וללקיחת סיכונים. כשהכסף לא שלך קל לך לסכן אותו וגם אין לך בעיה להפסיד. רק מנהל השקעות רציני ומנוסה יכול לשלוט באלמנט הזה ולא להניח לו לפגוע בשיקול הדעת .

מניסיוני האישי בענף הפיננסים זו אינה משימה פשוטה. רבים מבין מנהלי ההשקעות, רבים מדי אולי, אינם רגישים מספיק לניהול הסיכון כשהם מנהלים את כספם של אחרים. חוסר הרגישות האמור נובע במקרים חריגים ( שאינן מעידים בשום אופן על הכלל ) גם מפעולה מכוונת שמטרתה להעשיר את כיסו של המנהל בדרכים מתוחכמות ולא תמיד חוקיות שעל אחד המאפיינים שלהם , ה”חיבוץ” ארחיב כאן.

 

רובו של הציבור אינו יודע או מודע לניגודי האינטרסים בין מנהל התיקים והלקוח.

הניגודים הללו קיימים במספר מישורים ומהווים נקודה בעייתית אצל מנהלים בעלי רגישות אתית נמוכה. הכנסתו "הגלויה" של המנהל ( הגלויה ללקוח ) באה מדמי הניהול שהלקוח משלם כאחוז משווי התיק מדי חודש. כיום , בשל התחרות החריפה בין בתי ההשקעות קיימת מגמה של ירידה בדמי הניהול לרמות נמוכות מאד.

 

ע"פ החוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות ,תשנ”ה – 1995, מנהלי תיקים בשוק ההון אינם מורשים לגבות שכר ע"פ תוצאות אלא דמי ניהול הנגזרים מגובה התיק . ההיגיון העומד מאחורי האיסור הוא שמתן היתר לגבות שכר תלוי תוצאות יביא ללקיחת סיכונים מיותרים ע"י מנהלי התיקים , מה שיגרום בהכרח להפסדים ללקוחות.

ההיגיון העומד מאחורי גביית דמי ניהול התלויים בגובה התיק הוא שאם המנהל יצליח ושווי התיק יעלה , כך יעלה גם סכום דמי הניהול הנגבים מדי חודש בחדשו. לכאורה זה פותר את ניגודי האינטרסים אך זתסלחו לי אם אומר כי זה יהיה קצת נאיבי לחשוב כי אלו הן ההכנסות היחידות של מנהלי התיקים.

 

"החזרי" עמלות – תמריץ לביצוע פעולות סרק בתיק ההשקעות.

 

כיוון שדמי הניהול הם בדר"כ נמוכים מאד על הברוקרים "להשלים " את החסר בדרכים אחרות.

האם ידעתם כי מנהלי תיקים מקבלים החזר עמלות מהבנק או חבר הבורסה בו נמצא חשבונו של הלקוח על כל פעולה שנעשית בתיק הלקוח ?

אכן כן. במקרים רבים סכומי העמלות המשולמים ע"י הלקוח "תמורת" ביצוע פעולות בני"ע ( הנעשות כאמור על פי שקול הדעת של מנהל התיקים ) , עולים בהרבה על סכום דמי הניהול הנגבים ממנו בעבור ניהול התיק.

במקרים חריגים ובלתי תקינים סכום העמלות הכולל הנגבה מתיקו של הלקוח מהווה עשרות אחוזים משווי התיק ולמעשה "אוכל" ומכלה ,לאט אך בבטחה ,את תיק ההשקעות.

במקרים קיצוניים מאד שהגיעו לבתי המשפט סכום העמלות אף השתווה לגובה התיק ! או במלים פשוטות ,הברוקר "העביר" ע"י ביצוע פעולות סרק בתיק ,את רוב רובו של תיק הלקוח אל כיסו "בדלת האחורית" וגזל מן הלקוח את כל סכום השקעתו.

 

חיבוץ

 

פעולה זו בה מבוצעות פעולות סרק מיותרות בחשבונו של הלקוח אשר כל מטרתן היא לחייב את הלקוח בעמלות רבות שחלקן או כולן ,מגיע בסופו של דבר לכיסו של מנהל התיקים נקראת במונחי שוק ההון בשם חיבוץ.

  

מהם מאפייני "החיבוץ" ?

 

על פי פסיקת בתי המשפט בארה"ב , שיושמה גם בארץ , ישנם שלושה אלמנטים שצריכים להתקיים : הראשון היא אלמנט השליטה של מנהל התיק בחשבון . אלמנט זה מתקיים כתנאי בסיסי בהתקשרות בין הלקוח למנהל מכוח ההיתר וייפוי הכוח שנותן הלקוח למנהל התיקים לפעול בחשבונו ובדר”כ קלה להוכחה.

 

השני הוא הוכחת היקף פעילות יוצאת דופן בני"ע החורגת באופן קיצוני ממטרות ההשקעה ומן ההיתר שקיבל המנהל מן הלקוח כמו גם יחס בלתי הגיוני בין גובה התיק לסכום העמלות שנגבו .

 

האלמנט השלישי הוא שמנהל התיקים פעל בכוונה תחילה על מנת להונות את הלקוח ולחייבו בעמלות תוך ביצוע פעולות סרק והתעלמות מטובתו .

 

ישנן מספר דרכים ומבחנים בהם ניתן להיעזר כדי לנסות ולהוכיח כי בוצעה בתיק פעילות חריגה וכי שיעור והיקף הפעולות אינו סביר ויוצר את הרושם כי מטרתו העיקרית של המנהל היא חיוב הלקוח בעמלות יתר . אחד מהם הוא היחס בין סכום העמלות לבין גובה התיק. במידה והיחס אינו סביר או הגיוני והפעולות שבוצעו הניבו הפסדים שיטתיים קיים חשש מהותי כי בוצע חיבוץ.

בשנים האחרונות נדונו בבתי המשפט מספר מקרים בהם טען התובע לחיבוץ עמלות שנעשה בתיקו ע"י מנהל התיקים. פס"ד מעניין ומנחה ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2001 בתיק אזרחי 050930/98 ע"י כב' השופט קובי ורדי.

במקרה זה נדונה תביעה של לקוח שהוכיח כי סך כל העמלות ודמי הניהול שנגבו מחשבונו הגיעו לכדי 40% מגובה הסכום שהפקיד בידי מנהל התיקים. כמו כן מצא המומחה מטעם התובע כי בוצע היקף עצום של פעולות בטווח זמן קצר מאד – לעתים בהפרש של יום זה מזה ושלא היה ניתן למצוא בהם כל הגיון . מנהל התיקים לא הצליח להסביר את ההיגיון שמחורי פעילותו ולכן חויב להחזיר לתובע את מלא סכום העמלות וההפסדים שנגרמו כתוצאה מהחיבוץ.

 

וכך קבע השופט :

" ….אני מקבל את טענת התובע ביחס לביצוע פעולות סרק בחשבון ….. בחוות הדעת מוצגת תיזה לפיה ביצעו הנתבעים פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם טובתו של התובע ואשר מעוררות חשד כי הנתבעים הפרו את חובות האמונים שלהם כלפי התובע עלידי ריבוי פעולות של קניה ומכירה של אותו ני"ע בהפרש של מספר ימים בין פעולה לפעולה, כשמטרת הפעולות אינה להפיק רווח ללקוח אלא לחייב את התובע בעמלות …"

 

"…בבדיקת הפעולות בחשבון נמצאו מספר לא מבוטל של "פעולות תמוהות" בהם נקנו ונמכרו מניות בהפרש של יום בין עסקה אחת לשניה ואף באותו היום, וזאת ללא כל חסר או הצדקה כלכלית לפעולות, התוצאה מפעולות אלו הייתה בד"כ הפסד לתובע …."

 

מה נדרש כדי להוכיח את החיבוץ ?

 

לענין זה השופט קבע כי :

" …. ההוכחה קשה שבעתיים כאשר מדובר במספר רב של פעולות אשר רישום מדויק לגבי הרציונל לביצועם והשיקולים בבסיסם אינו במסגרת מטען הידע של התובע. ….

 

אך הוסיף ואמר כי :

 

"…בשל הקושי האמור, וההפרש המשמעותי במטעני הידע, נראה כי יש מקום להסתפק ראייתית בהוכחה בראיות של פעולות קניה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות עלפי רציונל כלכלי. במקרה כזה די שהתובע יוכיח בראיות קיומה של סדרת פעולות בטווח זמן קצר סדרה שהביאה להפסד או, למצער, לא הביאה לרווח (בניכוי עמלות) – כדי להעביר את נטל הראיה לנתבע להראות שלא היה חיבוץ בפעולות הנ"ל, …"

 

מנהל התיקים לא הצליח להוכיח את ההיגיון שעמד מאחורי פעולותיו אך ניסה למצוא להן צידוק בבדיקת ביצועי השוק בדיעבד בטענה כי ההפסדים נגרמו מתנאי השוק. טענה זו נדחתה ובצדק מכיוון שברור כי אין כל קשר בין ביצועי השוק בבדיקה מאוחרת ( בדיקה בדיעבד "הפופולרית" בקרב מנהלי ההשקעות ) לבין קבלת החלטות בזמן אמת. הברוקר נדרש במקרה זה להסביר מה עשה בזמן אמת ומדוע . מה קרה אחר כך אינו רלוונטי.

 

מה לגבי ניהול בשיטת המסחר היומי ?

אמנם לא בכל מקרה יהיה ניתן להוכיח חיבוץ שכן לעתים יש למנהל ההשקעות הסבר למעשיו ורציונל מסוים העומד מאחורי שיטת העבודה שלו. כך למשל נקבע בפסק דין מאוחר יותר כי מאחר והוסכם בין הלקוח ומנהל התיקים כי התיק ינוהל ברמת סיכון גבוהה מאד (מתוך שאיפה להשיג תשואות גבוהות ) ובשיטת המסחר היומי ,הרי שאופן הניהול הנ"ל יוכל להצדיק ביצוע מאות ואלפי פעולות בפרק זמן קצר ,גם אם בסופו של דבר נגרם ללקוח הפסד כבד ואבדן השקעתו.

 

כדאי לסייג ולומר כי לדעתי פסיקה שכזו בעייתית מאד מכיוון שבדרך כלל מסחר יומי אינו רווחי ומניב הפסדים לרוב השחקנים. כיוון שכך ברור שלמנהל התיקים ישנו אינטרס מובהק לנהל תיק באופן הזה כך שיניב לו הכנסות גבוהות מעמלות תוך "אכילת" התיק.

 

 עצם ההגדרה של ניהול התיק באמצעות מסחר יומי משמשת למעשה כמעין מגן אפשרי מפני תביעות דומות אך היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה כי משקיע סביר לא היה מתקשר בהסכם לניהול תיק כזה אם היה מודע לסיכויי ההצלחה הנמוכים ולאינטרס המנוגד של מנהל התיק לבצע כמה שיותר פעולות בתיק.

לדעתי פער המידע בין הצדדים במובן שבו מצד אחד מנהל התיקים יודע מראש כי לא ניתן להרוויח בשיטה זו ,בעיקר בגלל שסכום העמלות יקזז את כל הרווח אם בכלל יהיה כזה, ומצד שני חוסר ההבנה והידע של הלקוח והציפייה שלו לרווחים גבוהים שברוב המקרים הם ציפיות שווא ,פער זה כשלעצמו מהווה חסם בפני טענת הגנה של מנהל התיקים כי סוכם שהתיק יתנהל בשיטת המסחר היומי שכן מדובר למעשה בחוסר תום לב מובהק המגיע לכדי עושק ורמיה.

עברת החיבוץ אינה מוסדרת בחוקים הקיימים ואין כיום הוראה מפורשת המתייחסת לכך. החוק האמור להסדיר את תחום הפעילות והאחריות של מנהלי התיקים , הוא "חוק הייעוץ" מתייחס לכך בעקיפין בהוראת סעיף 11 הקובעת כי על מנהל השקעות לפעול לטובת הלקוח מבלי להעדיף את טובתו האישית . למרות שחיבוץ בהכרח פועל לטובת הברוקר , עדיין אין בכך כדי לתבוע את הנזק שכן ההוראה פועלת במישור המשמעתי בלבד.

אם כן במקרים אלו ,בהם מנהל התיקים עושה שימוש לרעה בסמכות שניתנה לו ,ניתן לתבוע את הנזק רק על פי עילות תביעה הנובעות מהוראות פקודת הנזיקין ובהן תרמית ,עושק ורשלנות. כמו כן ניתן לתבוע סעד מכוח דיני החוזים ולטעון כי מנהל התיקים הפר את חובת האמון שלו כלפי הלקוח בעצם עשיית החיבוץ כפי שנעשה במקרה שלעיל.

כמה עצות לסיום

כדי למנוע מצבים בהם לקוחות יפלו קרבן לחמדנותם של מנהלי השקעות לא ראויים , כשאתם באים לתת את כספכם לניהולו של מנהל השקעות , כדאי לשים לב לנקודות הבאות הן בזמן ההתקשרות החוזית עם מנהל התיקים והן במהלכה .

1. עליכם כלקוחות להגדיר באופן ברור את גבול שקול הדעת ומרחב הפעולה של מנהל התיק. יש לגם התייחס לעניין המינוף – שימוש באשראי למטרות השקעה ומסחר כשרצוי מאד לאסור על כך. יש כמובן צורך להתייחס ולהגדיר את רמת הסיכון של התיק ובמידה ומדובר בתיק סולידי מומלץ להוסיף הערה האוסרת על המנהל לבצע פעולות מסחר יומי .

2. יש לבדוק באופן תדיר את הפעולות שבוצעו בתיק ואת סך העמלות שנגבו. אם נראה לכם כי בוצע מספר פעולות חריג ולא הגיוני המנוגד למה שסוכם או שנצפה ממנהל התיקים עליכם לבקש הסברים. במידה וההסבר אינו מניח את הדעת כדאי להעביר את התיק למנהל אחר.

3. יש לבדוק אם נגרמו הפסדים בתיק ואם הם נובעים מביצוע פעולות רבות בזמן קצר. במידה ואכן נגרמו הפסדים ונראה כי הם אינם נובעים ממצב השוק אלא ממסחר קצר טווח יש לדרוש הסברים ממנהל התיק ובמקרים חריגים לפנות לקבלת בדיקה וייעוץ משפטי.

 

רשלנות מקצועית בשוק ההון

כחלק מתהליך העבודה ועל מנת להעריך את קיומה של עילת תביעה נגד מנהל התיקים ,תיק השקעות מאובחן ונבדק משני היבטים :

הראשון – מידת האחריות המשפטית של הגורם המנהל להפסדים בבורסה שנגרמו ללקוח במסגרתה גם נבחנים הסכמי ההתקשרות עם מנהל התיקים ומידת התאמתם לניהול בפועל.

השני – אנו בוחנים בצורה מדוקדקת את אופי הפעילות הפיננסית שבוצעה בתיק הלקוח או בחשבונו , את האסטרטגיה ( בין אם מדובר בניהול השקעות ובין אם במסחר קצר טווח ) את שיעור הנזק וההפסד ואת מידת הרשלנות , אם ישנה ,בניהול תיק ההשקעות.

לאחר ניתוח מעמיק של המקרה ניתן להעריך האם קיימת עילת תביעה כנגד הגוף המנהל ובמידה וישנה ,לייצג את הלקוח בתביעה כנגד מנהל תיק ההשקעות או כנגד הבנק.

 

בין המאפיינים העשוים לגרום להפסדים בתיקי הלקוחות ושראוי לבצע בהם בדיקה :

  • ניהול רשלני של התיק תוך גרימת הפסדים ניכרים ללא הסבר .
  • תשואה שלילית ו/או הפסדים ,בזמן עליה נמשכת בשוק המניות.
  • ביצוע פעולות בעלות סיכון גבוה ,ללא הרשאה.
  • ביצוע אינטנסיבי של פעולות מסחר בזמן קצר הגורמות להפסדים – ( חשש ל"חיבוץ" )
  • ביצוע רב של פעולות מסחר ללא כל הגיון ובתדירות גבוהה ( מסחר יומי ).
  • רכישה מסיבית של יחידות בהנפקה ומכירתן בהפסד תוך זמן קצר.
  • גביית דמי ניהול מופרזים או כפולים.

"חיבוץ" עמלות בתיק השקעות – ניתוח מקרה לדוגמא.

"חיבוץ" עמלות בתיק ההשקעות – דוגמה לניתוח עוולת החיבוץ – מקרה אמיתי

 נכתב ע"י עורך דין דן צוק

 הקדמה

 מן הדוגמה להלן ושנלקחה מניתוח תיק השקעות אמיתי בו בוצע חיבוץ ,ניתן להתרשם מאופן הבדיקה וצורת הניתוח הבסיסית בנוגע למבחני "החיבוץ". אמנם כל מקרה הוא לגופו וישנם פרמטרים נוספים הרלוונטיים לביסוס טענת "חיבוץ" שאינם מופיעים בחוות הדעת , עם זאת ניתן להבין מהניתוח כיצד נערכת הבדיקה העיקרית על מנת לקבל מושג ראשוני בנוגע לרלוונטיות של טענת החיבוץ בתיק מסוים. במידה ובבדיקת תיק ההשקעות בהתאם לכללים להלן עולה חשש כי בוצע חיבוץ עמלות ,ניתן לפנות לקבלת ייעוץ משפטי במשרדינו בו יבחנו היבטים נוספים של ניהול התיק הן מבחינת היקף העמלות והפרמטרים החשבונאיים והן מן ההיבטים המשפטיים הנוגעים להסכמי ההתקשרות עם הברוקר ואופן התנהלותו אל מול הלקוח.

 חשוב לזכור כי ביסוס טענת חיבוץ עמלות בתיק השקעות כמו גם טענות הנוגעות להיבטים משפטיים היא מלאכה מורכבת הדורשת הבנה ומומחיות ספציפית. יודגש כי אין בדוגמה להלן משום מתן ייעוץ משפטי אלא רק הדגמה של יישום עקרונות משפטיים וכי אין תיק אחד דומה למשנהו .יתכנו מצבים בהם תיק השקעות מסוים הנבחן על פי העקרונות להלן יחזה בבדיקה ראשונית לתיק בו בוצע חיבוץ אך בבדיקה מעמיקה יותר, הכוללת את כל ההיבטים הרלוונטיים, יתברר כי התוצאה שונה וכי הסיכוי לבסס את הטענה אינו גדול.

 מטעמי חסיון שונו פרטי הזיהוי של הצדדים וכמו כן הושמטו טבלאות חישוב פרטניות וניתוח של היבטים הנוגעים למסחר ושיטות מסחר בנגזרים ובניירות ערך הרלוונטיים לביסוס טענת חיבוץ בתיק הספציפי הזה. .

  

 א. י – ניתוח משפטי חיבוץ עמלות בתיק ההשקעות

 1. רקע

 המדובר בתיק השקעות קטן יחסית בהיקפו שנמסר לניהול חברת ניהול התיקים "בי אנ או " השקעות בע"מ”. על פי דוח התשואה סך שווי התיק בזמן פתיחת הפקדון – 6.2002 – הסתכם ב 79,050 ש"ח. במשך מספר שנים של "ניהול" ע"י החברה ועד לחודש אפריל 2008 ,צנח שווי התיק לאפס ואף נותרה יתרת חובה בסך של 1507 ש"ח.

 השאלה העומדת למבחן היא האם בוצעה בתיק ,לאורך ציר הזמן, פעילות חריגה של מסחר בניירות ערך העולה לכדי "חיבוץ" עמלות . במלים אחרות האם התיק נשחק כתוצאה מניהול כושל או שמא בשל ריבוי פעולות מסחר מכוונות שמטרתן ייצור עמלות,זאת במצטבר להפסדים שיטתיים שנוצרו מכוח פעולות מכוונות אילו.

  2. הרקע המשפטי – יסודות העוולה ומאפייני החיבוץ

 יסודות העוולה שהוגדרו בפסיקה האמריקאית ואומצו על-ידי המשפט הישראלי: (1) שליטה בתיק המנוהל; (2) פעילות חריגה בתיק; (3) יסוד נפשי של כוונה או פזיזות להונות את הלקוח.

 בהנחה שהתקיים המאפיין הראשון , אלמנט השליטה וההרשאה לפעול בחשבון הלקוח, יש לבדוק את המאפיין השני והוא הפעילות החריגה בתיק בייחס לשוויו.

 פעילות חריגה

 המבחנים לפעילות חריגה הוגדרו בנפרד באופן הבא :

 א. אחד המדדים המרכזיים להוכחת יסוד הפעילות החריגה הוא יחס בלתי סביר בין סכום העמלות שנגבו מהלקוח לבין שווי התיק בכללותו.

 בהקשר זה נקבע על ידי כב' השופט ורדי בת"א (תל-אביב)50930/98 יעקב הלל נ' החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ [פורסם בנבו], שיש להצביע לכל הפחות על יחס של 40% ומעלה בין העמלות ששולמו לבין הסכום הנומינלי של ההפקדות. ( יצוין כי זאת בהתייחס לעמלות הנגבות בגין ביצוע פעולות בניירות ערך "רגילים" ולא בגין מסחר באופציות שבו מקובל שיעור עמלות גבוה יותר . אתייחס לנקודה זו בהמשך) .

 ב. מבחן "יחס המחזור" (Turnover Rate). על-מנת לקבוע האם יחס המחזור היה חריג יש לבחון את ההיקף הכספי של כל הפעולות שבוצעו בתיק ביחס לשווי התיק כולו.

 ג. ריבוי פעולות של קנייה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות על-פי רציונל כלכלי (ראו פסק דין הלל לעיל בעמוד 369), או להוכיח כי בוצעה פעילות חריגה בהיקפה באופן משמעותי אשר גרמה להפסדים ניכרים בתיק.

 יסוד נפשי של כוונה או פזיזות להונות את הלקוח.

 בהקשר זה נקבע בפסק דין הלל כי על מנת להרים את הנטל הראייתי הראשוני לקיומו של היסוד הנפשי של עוולת החיבוץ, על התובע להצביע לכל הפחות על מספר פעולות של קנייה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות

עלפי רציונל כלכלי , או להוכיח כי בוצעה פעילות חריגה בהיקפה באופן משמעותי אשר גרמה להפסדים ניכרים בתיק .(ראה גם עניין מוסקוביץ' נ לב התמר , רהט נ מולקנדוב ופסיקה אמריקאית שהובאה כסימוכין :

Heller v. Rotchild,, וכן Franks v. Cavanaugh )

  בהקשר זה נאמר בפסק הדין כי :

 בשל הקושי האמור, וההפרש המשמעותי במטעני הידע, נראה כי יש מקום להסתפק ראייתית בהוכחה בראיות של פעולות קניה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות עלפי רציונל כלכלי. במקרה כזה די שהתובע יוכיח בראיות קיומה של סדרת פעולות בטווח זמן קצר סדרה שהביאה להפסד או, למצער, לא הביאה לרווח (בניכוי עמלות) – כדי להעביר את נטל הראיה לנתבע להראות שלא היה חיבוץ בפעולות הנ"ל, …"

 
    3. לענייננו

 
    הנתונים הרלוונטיים הנמצאים ברשותנו מתייחסים לכמות הפעולות ,שיעור העמלות והתפלגותן על ציר הזמן. כמו כן ישנו דו"ח תשואה הנותן תמונה ברורה בנוגע לשיעור העליה והירידה בתשואה לאורך התקופה בה נוהל התיק.

אין נתונים בנוגע לסך המחזור השנתי או הרב שנתי ועל כן הנושא יבחן בהקשר של שני המבחנים העיקריים בהם מקובל להעריך קיומו של חיבוץ כאמור לעיל :

  1. יחס בלתי סביר בין סכום העמלות שנגבו לשווי התיק.
  2. ריבוי פעולות הנחזות להיות חסרות הגיון כלכלי ו/או המהוות פעילות חריגה בהיקפה ושגרמה להפסדים ניכרים בתיק.

  4. היחס בין סכום העמלות לשווי התיק

    אופן החישוב של סכום העמלות

בהקשר זה של חישוב סכום העמלות יש לדעתי לקחת בחשבון גם את עלות דמי הניהול והריביות שנגבו בחשבון והנלווים לביצוע פעולות הקניה והמכירה. גישה זו מתבססת על אופן החישוב של הסכומים ע"י המומחה מטעם התובע ושהתקבלה ע"י כב' השופט ורדי בעניין הלל :

   "מסקנתו של המומחה בדבר קיומו של "חיבוץ" נסמכת על העובדה כי סך כל העמלות, דמי הניהול והריביות הסתכמו בכ– 157,043 ש"ח שהם כ– 40% מהסכום הנומינלי של ההפקדות…"

   אבחנה בין סוגי המכשירים הפיננסיים לעניין אופן החישוב

   בפסק דין הלל התייחס כב' השופט ורדי באופן עקיף לנושא האבחנה בין סוגי המכשירים הפיננסיים לעניין קביעת גובה העמלות הרלוונטיות לחיבוץ. בקביעתו את גובה הנזק ואופן חישובו הוא ביצע הפרדה בין אגדים שונים של פעולות בהתייחס לסוג הפעולות , אופיין ,כמותן ופרק וטווח הזמן של פוזיציות המסחר ( הזמן שבין פעולת הקניה לפעולת המכירה ,בהקשר זה פעילות מסחר יומי היא הקיצונית ביותר והתומכת בקיומו של חיבוץ ).

   "המומחה השווה את תשואת התיק לתשואת מדד המניות הכללי השוואה כזו אינה לוקחת בחשבון את אופיו של התיק והתנהגותו ולא נותנת ביטוי למשקלו השונה של סוגי ניירות הערך השונים בתיק…,

   בפסיקה מאוחרת יותר בית המשפט ביצע אבחנה בין ניירות ערך "רגילים" לבין מכשירים פיננסיים מסוכנים כגון אופציות מעו"ף. סימוכין לכך ניתן למצא בעניין שירי נ בנק דיסקונט לישראל בע"מ

   בעניין שירי היה מדובר בפעילות אינטנסיבית של מסחר באופציות מעו"ף. בחוות הדעת שהובאה ע"י הנתבע בוצעה אבחנה בין פעילות מסחר במניות הנחשבת לפעילות "רגילה" לבין פעילות מסחר באופציות שהיא בעלת מאפיינים מיוחדים הן מבחינת תדירות הפעולות והן מבחינת אסטרטגית המסחר. טענתו שהתקבלה ע"י בית המשפט היתה כי :

      "קיים ספק ממשי אם הפרמטרים הכלכליים המקובלים לבחינת שאלת החיבוץ בשוק ניירות הערך רלוונטיים לשוק הנגזרים, ובכללו שוק אופציות המעו"ף. זאת, בין היתר עקב קצב הפעילות בשוק האופציות, היקפי המסחר המקובלים בו והסיכון הכרוך בפעילות, ולטענת אלדור קיימים תימוכין לספקות אלה בספרות המקצועית.."

 אבחנה זו באה לידי ביטוי מסוים גם בפסיקה מאוחרת יותר ( ראה עניין רהט נ מולקנדוב ) במסגרתה צויין כי ישנה משמעות להבדלים בין גובה העמלות הנגבות בגין ביצע פעולות בני"ע כגון מניות לבין מסחר באופציות בו העמלות גבוהות יותר.

  אם כן יש לבחון את הנתונים בשני אופנים :

  הראשון – חישוב סך כל העמלות והריביות ללא אבחנה בין סוגי המכשירים הפיננסיים ,בצירוף דמי הניהול והריביות מיום תחילת ניהול החשבון ואילך.

 השני – תוך ביצוע הפרדה בין סוגי ניירות הערך לעניין חישוב העמלות על מנת לבחון את ההשלכות בהקשר של הפסיקה לעיל.

  חישוב ללא הפרדה בין סוגי המכשירים הפיננסיים

 מדו"ח התשואה עולה כי שווי ההפקדות בזמן פתיחת החשבון , יוני 2002 ,עמד על 79.050 ש"ח.

 בשל נתונים חסרים לשנים 2002 ו 2003 , בוצע חישוב לשנים 2004 – 2006 וזאת על מנת לקבל אמדן לגבי שווי העמלות בשנים אלו.

 סיכום סכומי העמלות ששולמו במשך השנים עבור ביצוע פעולות מתפלג באופן הבא: ( טבלת חישוב )

 היחס בין סכום העמלות והריביות בשנים אלו לבין שווי ההפקדות בתיק עומד על 50.6 אחוז.

 ניתן להעריך כי בתוספת סכומי העמלות בשנים 2002 ו 2003 יסתכמו סכומי העמלות בלמעלה מ 60 אחוז משווי התיק.

   חישוב לאחר הפרדה בין סוגי המכשירים הפיננסיים

  בניכוי סכומי העמלות בגין פעולות באופציות מסתכם סכום העמלות בשנים 2004 -2006 לסך של .____

היחס בין סכום זה לשווי ההתחלתי של התיק עומד על 40.95 אחוז.

  מסקנה בנוגע ליחס בין סכום העמלות לשווי התיק

 אם כן ניתן לראות כי בשני האופנים היחס שווה או עולה על 40 אחוז. היחס המינימלי הנדרש כדי להעיד על פעולת חיבוץ בתיק ההשקעות על פי אמת המידה המחמירה שנקבעה בפסק דין הלל.

 גם אם נחמיר יותר ונקזז את הסכומים ששולמו עבור עמלות בגין פעילות מעו"ף מסך העמלות הכולל נקבל יחס של כ 40 אחוז( כנראה אף יותר מאחר וסכומי העמלות לשנים 2002 ו 2003 לא הובאו בחשבון ) יחס שעשוי להספיק על מנת להוכיח חיבוץ.

 5. המבחן השני להוכחת חיבוץ ריבוי פעולות הנחזות להיות חסרות הגיון כלכלי ו/או המהוות פעילות חריגה בהיקפה ושגרמה להפסדים ניכרים בתיק.

 גם בסוגיה זו יש לדעתי לערוך אבחנה בין פעולות בניירות ערך "רגילים" ,קרי מניות בארץ ובחו"ל ,לבין פעולות מסחר באופציות. הסיבה היא השוני המהותי בין אופי המכשירים , האסטרטגיות הרלוונטיות או המקובלות למסחר בהם , ובפרט בהקשר של ביצוע פעילות מסחר אינטנסיבית קצרת טווח או פעילות מסחר יומית בכל אחד מן המכשירים.

 הפעילות במסחר במניות

 ריבוי פעולות מסחר יומי

 כמפורט לעיל מבחינה של תדפיסי התנועות וההתפלגות בין העמלות עולה כי רוב רובה של פעילות המסחר בוצעה במניות. כ 40 אחוז משווי התיק "הלך" על עמלות וריביות הנוגעות לפעילות במניות. כ 10 נוספים "הלכו" בגין עמלות מסחר באופציות.

 היקף הפעולות שבוצעו בכל חודש ושנה מתקופת ניהול התיק הוא עצום. בהערכה גסה מדובר במאות פעולות שבוצעו באופן שיטתי ועקבי . מבדיקה מדגמית עולה כי מדובר בכ 3 עד 5 פעולות קניה ומכירה ביום ,לעתים אף יותר ( חמישה "סיבובים" כלומר עשר פעולות נפרדות שבכל אחת מהם נגבתה עמלה ).

 המאפיין את פעילות המסחר האינטנסיבית במניות הוא שרובן המכריע בוצע "כמסחר יומי" כלומר במהלך היום.

מדובר בפעילות אגרסיבית מאד שבוצעה בתדירות גבוהה ושהסיכוי שהיה איזה שהוא הגיון כלכלי מאחוריה או אסטרטגיה הגיונית אפשרית ( מלבד ייצור עמלות ) הוא אפסי.

 כתמיכה לטענה זו ניתן להביט באופן השחיקה של החשבון . כפי שאפרט בהמשך לעניין התנודות בתשואת התיק ,בתחילת חייו של התיק ועד לסוף 2003 מרבית החדשים התנודות בתשואה היו בשיעור חד ספרתי . החל משנת 2004 תיק ההשקעות החל להישחק באופן שיטתי כשבמרבית החדשים נגרם הפסד.

 בחינה מדגמית מראה כי רוב הפעולות התוך יומיות במניות לא הניבו רווחים אלא הפסדים קטנים ומצטברים. בחלק מן הפעולות היו רווחים קטנים מאד שלמעשה אופסו ע"י תשלום העמלות. כך יצא כי בשל ריבוי הפעולות התיק נשחק באופן סיסטמטי וגם אם בחודש מסוים נוצר רווח, הוא נמחק בחודש שלאחריו כך ששווי התיק ירד באופן שיטתי לאורך ציר הזמן.

 למעשה ניכר כי לא היתה וגם לא הייתה יכולה להיות ,כל אסטרטגיה הגיונית שעמדה מאחורי פעילות המסחר הזו. גם אם הייתה אסטרטגיה כזו הרי שבמבחן התוצאה היא נכשלה באופן חרוץ.

   מסקנה

 אם כך המסקנה היחידה שעולה מפעילות המסחר במניות היא כדברי השופט ורדי בעניין הלל :

 "אני מקבל את טענת התובע ביחס לביצוע פעולות סרק בחשבון …. בחוות הדעת מוצגת תיזה לפיה ביצעו הנתבעים פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם טובתו של התובע ואשר מעוררות חשד כי הנתבעים הפרו את חובות האמונים שלהם כלפי התובע עלידי ריבוי פעולות של קניה ומכירה של אותו ני"ע בהפרש של מספר ימים בין פעולה לפעולה, כשמטרת הפעולות אינה להפיק רווח ללקוח אלא לחייב את התובע בעמלות.

    ניתן לראות ולהתרשם מביצוע הפעולות באגדים המצוינים בחוו"ד שאין להם כל הגיון כלכלי או אחר מלבד פעולות החיבוץ כדי לזכות בעמלות…"

              אם כך נקבע שם , קל וחומר כאן .

     במקרה הלל טווח הזמן שבין פעולה לפעולה היה מספר ימים בקירוב ואילו כאן מרבית הפעולות בוצעו כפעילות מסחר תוך יומית ובטווח זמן קצר אפילו יותר ,מה שמחזק את הטענה כי לא היה כל הגיון כלכלי בפעילות ומדובר בחיבוץ גס.

           6. סיכום כללי

   מהניתוח לעיל עולה כי לטענת חיבוץ בתיק יש בסיס איתן.

מבחינת סוגיית סכום העמלות הכולל ביחס לשווי התיק עולה כי הן בגישה הכוללת בסיכום העמלות את פעילות המסחר באופציות והן בניתוח המפריד בין העמלות במניות לבין העמלות באופציות ,בשני המקרים היקף העמלות באחוזים משווי התיק, בצירוף דמי ניהול וריביות, עומד בקריטריונים שהוגדרו בפסיקה להוכחת חיבוץ.

כמו כן גם במבחן הפעילות החריגה ו/או חסרת הגיון הכלכלי ניתן להוכיח כי לפחות בכל הנוגע לפעילות מסחר במניות המהווה את עיקר הפעילות ,התנהלות הברוקר נחזית להיות חיבוץ פשוט וגס.

אוסיף כי לדעתי גם אם היחס באחוזים היה נופל מ 40 אחוז , ניתן להוכיח כי מדובר בפעילות חסרת כל הגיון כלכלי וכי מדובר בפעילות חריגה מאד גם ביחס לגובה התיק כך שעדיין ,לטענת החיבוץ , ככל שהיא נוגעת לפעילות המסחר במניות ,יש על מה להישען .

     במקרה הנוכחי שני האלמנטים הללו התקיימו ,מה שמחזק את טענת החיבוץ.