הכלל הפשוט שיציל את כספיכם

ענבל אור; אלדד פרי; אורן קובי; אמיר ברמלי ואחרים, כמי שניהלו עסקי השקעות בנדל"ן או "השלמות הון" והותירו את לקוחותיהם ללא הדירות שהבטיחו להם ובלי שקיבלו את כספם.

יוטרייד; יו.אס.ג'י קפיטל; ג'נרל טרייד; אינווסטק גלובל ועוד חברות שניהלו עסקי פורקס ומסחר במט"ח שגם הן לא החזירו ללקוחותיהם את כספם בסכומים המסתכמים במאות מיליוני שקלים – חלקן, תוך ביצוע מעשי מרמה והונאת משקיעים.

לכל החברות הללו, ללא יוצא מן הכלל, ישנו מכנה משותף אחד. הכספים שהעבירו אליהן לקוחותיהן הופקדו בחשבון החברה הרגיל.

לא בחשבון נאמנות; לא בחשבון ליווי בנקאי; לא לחשבון נפרד המפוקח על ידי נאמן חיצוני; ולא לחשבון ייעודי אחר שאינו בשליטתה הבלעדית של החברה. הלקוחות והמשקיעים העבירו את הכספים, לדרישת החברות, אל חשבון החברה בו מנהלת החברה את עסקיה הרגילים, ממנו היא מוציאה את הוצאותיה ואליו מקבלת את הכנסותיה, מבלי שבוצעה הפרדה ברורה בין כספי המשקיעים לבין כספי החברה עצמה.

כך למשל, בחברות מסחר במט"ח או פורקס, הניסיון הוכיח שלא זו בלבד שהחברות היו מצויות בניגוד עניינים אל מול לקוחותיהן, באופן בו הפסד של הלקוח הוא רווח לחברה, וכתוצאה, היה לחברות אינטרס בהפסד של לקוחותיהן; אלא שהמודל העסקי שלהן היה חסר תוחלת. זאת מכיוון שלקוח שמפסיד לא ימשיך לסחור בחברה לאורך זמן וימשוך את כספו, ואילו לקוח מרוויח הוא למעשה לקוח הגורם לחברה להפסדים. חברות הפורקס שאפשרו ללקוחותיהן לסחור בעצמם (זירות סוחר), היו שרויות חלק מהזמן בסביבה עסקית הפסדית וללא היתכנות אמיתית לרווח.

זו אחת הסיבות מדוע החברות הללו השתמשו בכספי לקוחותיהן לשם תשלום הוצאותיהן השוטפות, לעתים בסכומי עתק מדי חודש בחודשו, בזמן שאם לא היו עושות כן היו מתחסלות. כל מי שהפקיד כספים בחברות הללו שם את כספו על קרן הצבי שכן ברגע שנוצרה סיטואציה מורכבת בשוקי ההון, שהביאה לגל של משיכות כספים, לא הייתה לחברות כל אפשרות להחזיר את הכספים שהושקעו אצלה.
חברות הנדל"ן האמורות פעלו באופן דומה כשהן מחזיקות את כספי רוכשי הדירות והקרקעות בערבוביה, ללא הפרדה ברורה, תוך השקעת הכספים בכל מני פרויקטים קיקיוניים או לאו דווקא כלכליים ולעתים, תוך שימוש בכספים למטרות בלתי ראויות ותוך ביצוע תרמיות והונאות מובהקות של רוכשים.

תרמיות אלו, היו נמנעות בנקל אילו היו החברות מפקידות את הכספים בחשבונות נפרדים המצויים תחת פיקוח של צד שלישי כגון בנק או חברות נאמנות בעלת מוניטין.

צריך להבין – ברגע שכספי לקוחות מופקדים בחשבון החברה הרגיל, קשה עד בלתי אפשרי לשלוט בכספים ולהגן עליהם וגם אם מנהלי החברה מעוניינים לפעול ביושר ולהתנהל באופן מסודר, הדברים יוצאים מהר מאד משליטה – זאת להבדיל ממקרים חמורים בהם כוונת החברה מלכתחילה היא לבצע תרמית ולחברה אין ואף לא הייתה כל כוונה להחזיר למשקיעים את כספם.

למרבה הצער, במלכודת הזו נופלים רבים וטובים. גם ציבור חסר הבנה וניסיון בכספים והשקעות, וגם משקיעים מיומנים ואמידים "שמאמינים" שיהיה בסדר. ואגב, מניסיוני, רבים מן המשקיעים "שנופלים" במלכודות הללו עושים זאת פעם אחר פעם ולמרבה הצער, אינם לומדים מן הניסיון; אחרים נופלים, שלא באשמתם, קרבן לאנשים חסרי מצפון המנצלים את אזלת ידה של "המערכת", הפועלת בדר"כ בעצלתיים ושאינה בנויה באופן המאפשר נקיטת פעולה מהירה ואגרסיבית לעצירת הפעילות הבעייתית. יזמי החברות הללו מכירים היטב את הפרצות ורותמים את חולשתה היחסית של האכיפה הכלכלית בישראל לקידום מטרותיהם הפסולות.

בסיכומו של דבר, הדרך היחידה להימנע מליפול במלכודת הזו היא להפעיל שיקול דעת, והדרך הפשוטה והיעילה ביותר לעשות זאת היא להימנע, בכל מחיר, מלהעביר את הכספים לחשבון החברה. זכרו, גם אם יבטיחו לכם הרים וגבעות, אסור להתפתות. הניסיון הוכיח כי הסיכוי לאבד את ההשקעה בסיטואציה כזו הוא כמעט וודאי.

שמרו על כספיכם.

קרן גידור – כדאי למשקיעים ?

השקעה בקרן גידור – זה כדאי ?

נתחיל מהסוף (או תשובה לשאלה בגוף הכותרת); לפעמים כדאי אבל רק למעטים. לרוב המשקיעים הממוצעים זה לא כדאי ולעתים אפילו מסוכן.

על קרנות גידור בקיצור ולעניין.

מה הרעיון בעצם ?

המטרה היא לאפשר לקבוצה של משקיעים להשקיע באמצעות מנהלים פיננסיים בעלי יכולות מבלי להיות כפוף למגבלות החוק והרגולציה.

החוק קובע כי לא ניתן לנהל כספים עבור למעלה מ- 5 לקוחות מבלי לקבל רישיון לניהול תיקי השקעות מן הרשות לניירות ערך. הפתרון למנהלים מוכשרים ולמשקיעים בעלי ממון הוא מבנה של קרן גידור המאפשר להשקיע ללא מגבלות תוך ניצול מרבי של כל האסטרטגיות והמכשירים הפיננסיים העומדים לרשות מנהלי הקרן.

הרעיון הוא שמבנה שכזהחף ממגבלותיאפשר למקסם את התשואה ולהניב רווחים שלא ניתן להשיג בדרך המקובלת (ואולי זה גם עניין של אופנה או סטטוס מסו ים. אם אני משקיע בקרן גידור סימן שיש לי את היכולת הפיננסית ואני גם "מבין עניין").

מהי קרן גידור?

קרו גידור היא מבנה משפטי מורכב יחסית השונה מהותית מצורת ההשקעה הרגילה והמקובלת בשוק ההון כגון קרנות נאמנות ,השקעה באמצעות מנהלי תיקים וברוקרים וכו'.

הקרן למעשה מורכבת בדרך כלל משתי ישויות משפטיות נפרדות. הראשונה היא "הקרן" שהיא בדרך כלל שותפות השקעה. המדובר בשותפות רשומה המוקמת לשם השקעה משותפת ובה חברים מצד אחד ,המשקיעים בקרן (בשותפות) ושותף נוסף המוגדר כ "שותף הכללי". תפקידו של השותף הכללי הוא לנהל את הקרן. במובנים מסוימים לא מדובר בשותף שווה זכויות וחובות כמו שאר השותפים הרגילים (המשקיעים בקרן) אלא בשותף שאינו נושא בסיכון שבהשקעה וגם אינו חולק ברווחים (למעשה כן חולק אבל באופן אחר כפי שיוסבר להלן). זה מעין שותף אבל לא שותף.

אותו "שותף כללי" הוא כמעט תמיד חברה בע"מ שבעליה הם מנהלי הקרן עצמם. הקרן למעשה מנוהלת על ידי חברה שהיא חברת הניהול. כך למעשה כל הסיכון הוא על המשקיעים השותפים בקרן והסיכוי מתחלק בין המשקיעים לבין חברת הניהול.

נשמע מסובך? זה אכן כך. זה עוד יותר מסובך כשהקרן מפסידה את נכסיה ואותם שותפים רוצים לתבוע את נזקיהם.

המטרהכאמור, היא לעקוף בצורה חוקית מגבלות שונות החלות על תעשיית הניהול הפיננסי המוסדרת. קרנות נאמנותמנהלי תיקיםברוקרים וכו'. ניתן להגדיר את הקרן כמעין "קופסה שחורה" בה למנהלי הקרן (החברה בע"מ) ישנו ייפוי כוח או הרשאה בלתי מוגבלת כמעט לפעול כמיטב הבנתם באמצעות שימוש מגוון במכשירים פיננסיים מכל הסוגים לרבות אופציות וחוזים עתידיים בעלי סיכון רב.

אופן ניהול הקרן קבוע בהסכם ההשקעה בקרן/שותפות. ניתן גם להגביל את השימוש במכשירים פיננסיים מסוימים ולקבוע את ההתפלגות המקסימלית ביניהם אך במקרים רבים אין כל הגבלה והדברים נתונים לשיקול דעת מנהלי הקרן.

מה ההבדל בין קרן לבין ניהול באמצעות חברה לניהול תיקי השקעות ?

ההבדלים הם רבים ואלו עיקריהם:

1.אין פיקוח של הרשות לניירות ערך ואין צורך ברישיון כלשהו לניהול פיננסי. הסיכונים ? לא תמיד ניתן לדעת מה טיבם של המנהלים ולעתים, במידה ונאמני הקרן קשורים למנהלים, קיימת גם סכנה של פעולות לא חוקיות או פיקוח רופף על ניהול תקין של הקרן.

2.מנהלי הקרן חולקים ברווחים עם המשקיעים. מקובל כי מנהלי הקרן מקבלים בונוס של עד 20 אחוזים מרווחי הקרן, לעתים גם כתלות בשווי נכסי הקרן. למנהלי תיקים אסור לקבל שכר התלוי בתשואה והם גובים אך ורק דמי ניהול.

3.דמי ניהול. בנוסף לבונוס מנהלי הקרן גובים דמי ניהול. בדר"כ עד 2 אחוזים משווי הקרן בחישוב שנתי. דמי הניהול אינם תלויים בדר"כ בביצועי הקרן (כמו אצל מנהלי תיקים).

4.למנהלי תיקים יש ביטוח אחריות מקצועית מכוח החוק. אם פעלו ברשלנות או מי מעובדיהם מעל באימון הלקוחות ,ישנו ביטוח למקרה בו מנהל התיקים יקלע למצב בו לא יוכל לשלם את נזקי הלקוחות. למנהלי קרן אין בדר"כ ביטוח. הקרן הפסידה? המשקיעים עשויים למצוא עצמם בבעיה.

5.אין פיקוח או שקיפות על הפעולות הנעשות בכספי הקרן. בדר"כ מנהלי הקרן עושים שימוש באסטרטגיות מסחר מורכבות שלעתים עובדות ולעתים נכשלות. במקרים רבים השותפים אינם יכולים לדעת מה הפעולות שמתבצעות בקרן או שבוצעו בעבר. הם אינם יודעים מה רמת המינוף או אם מבוצעות פעולות בסיכון גבוה והם גם אינם יכולים בדר"כ לדעת אילו פעולות גרמו להפסדים.

אצל מנהלי תיקים הכל נעשה בשקיפות והם מחויבים על פי חוק לדווח ללקוח על כל הפעולות המבוצעות בתיק ההשקעות כולל פירוט העמלות ומרכיביהם והחזרי העמלות שחוזרים לכיסם "בדלת האחורית" בעבור ביצוע פעולות בתיק הלקוח. "קופסה שחורה" כבר אמרנו ?

מהם הסיכונים? ומהם הסיכויים?

שוק הקרנות הוא שוק עצום בו מנוהל כסף גדול. גם בארץ רשומות כמה עשרות קרנות ושותפויות השקעה המנהלות סכומים לא רעים. לעתים זה עובד יפה והקרנות מניבות תשואה עודפת על השוק תוך רמת סיכון שאינה גבוה באופן יחסי .

עם זאת בחלק גדול מהמקרים זה לא ממש עובד והקרנות אינן מניבות את התשואות המצופות. לאחר תשלום דמי הניהולעלויות המסחר, תשלום לנאמן ולעורכי הדין והבונוס למנהליםלא נשאר למשקיעים הרבה. במקרים רבים התשואה לא ממש מצדיקה את הסיכונים הרבים (והם רבים).במקרים חריגים המשקיעים מפסידים חלק ניכר מאד מכספם או את כולו בשל התנהלות לא חכמה או מקצועית של מנהלי קרנות לא מנוסים.

הסיכונים?

בעיקר סיכוי לאבדן ההשקעה ללא יכולת לשלוט על אופן הניהולהגבלת הסיכון וסוגי המכשירים הפיננסיים בשל שיקול הדעת שניתן למנהלים והיעדר השקיפות. המסמכים המשפטיים הנלווים להשקעה בקרן מסירים בדר"כ כל אחריות מן המנהלים ואינם מותירים בדר"כ למשקיעים כל הגנה (למעשה המבנה המיוחד אינו מאפשר זאת ופוטר את המנהלים מאחריות).

קיים קושי רב להוכיח כי בקרן נעשו מעשים לא חוקיים (אם אכן כך קורה) והוכחת רשלנות היא קשה בשל היעדר אסטרטגיה ברורה. רבים המקרים בהם המשקיעים כלל לא מודעים כי הקרן בהפסדים ומגלים רק בשלב מאוחר כי הכסף אבד. במקרים כאלו הסיכוי להחזיר את הכספים באמצעים משפטיים נמוך מאד.

אז למה זה טוב ולמי?

ראשית, טוב יעשה המשקיע הממוצע אם ידיר רגליו מהשקעה בקרנות. קל וחומר אם אינו יודע היטב מה טיבם של המנהלים. מעצם טיבם הקרנות מיועדות למשקיעים מתוחכמים בעלי ניסיון בשוק ההון והמבינים היטב את הסיכונים. בקרן גידור אין ולא מתקיים הליך של התאמת השירות ואופן ההשקעה לצורכי המשקיעים כפי שקיים אצל מנהלי תיקים מכוח החוק, הליך שבא להגן על המשקיע חסר הניסיון והבקיאות.

בנוסף, בשל הסיכונים הרבים השקעה בקרנות מתאימה אך ורק לבעלי ממון. כאלו שיוכלו לספוג הפסדים משמעותיים ו/או ליהנות מן התשואה העודפת הפוטנציאלית. לכאלו מומלץ להיעזר במומחים בלתי תלויים על מנת לבחון היטב באיזה קרן להשקיע בשל השפע הרבה הקיים בענף.

מניסיוני בייצוג משקיעים בתביעות כנגד קרנות גידור הסיכונים למשקיע הממוצע פשוט גדולים מדי. המבנה המשפטי המיוחד אינו מאפשר "חדירה" קלה אל תככי הקרן וניהול תביעות משפטיות בתחום הוא סיפור מורכב ויקר.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בשוק ההון, בעל רישיון לניהול תיקי השקעות, ועוסק בהקמה של קרנות גידור ושותפויות השקעה ומייצג בתביעות הנוגעות להשקעה בקרנות גידור.

קרנות גידור

עורך דין דן צוק מטפל בייעוץ ובהקמה של קרנות גידור ומייצג בהליכים משפטיים ותביעות הנוגעות להפסדים ו/או לפעילות באמצעות קרנות גידור ושותפויות השקעה.

למאמר בנושא השקעה בקרנות גידור וסיכונים משפטיים .