הכלל הפשוט שיציל את כספיכם

ענבל אור; אלדד פרי; אורן קובי; אמיר ברמלי ואחרים, כמי שניהלו עסקי השקעות בנדל"ן או "השלמות הון" והותירו את לקוחותיהם ללא הדירות שהבטיחו להם ובלי שקיבלו את כספם.

יוטרייד; יו.אס.ג'י קפיטל; ג'נרל טרייד; אינווסטק גלובל ועוד חברות שניהלו עסקי פורקס ומסחר במט"ח שגם הן לא החזירו ללקוחותיהם את כספם בסכומים המסתכמים במאות מיליוני שקלים – חלקן, תוך ביצוע מעשי מרמה והונאת משקיעים.

לכל החברות הללו, ללא יוצא מן הכלל, ישנו מכנה משותף אחד. הכספים שהעבירו אליהן לקוחותיהן הופקדו בחשבון החברה הרגיל.

לא בחשבון נאמנות; לא בחשבון ליווי בנקאי; לא לחשבון נפרד המפוקח על ידי נאמן חיצוני; ולא לחשבון ייעודי אחר שאינו בשליטתה הבלעדית של החברה. הלקוחות והמשקיעים העבירו את הכספים, לדרישת החברות, אל חשבון החברה בו מנהלת החברה את עסקיה הרגילים, ממנו היא מוציאה את הוצאותיה ואליו מקבלת את הכנסותיה, מבלי שבוצעה הפרדה ברורה בין כספי המשקיעים לבין כספי החברה עצמה.

כך למשל, בחברות מסחר במט"ח או פורקס, הניסיון הוכיח שלא זו בלבד שהחברות היו מצויות בניגוד עניינים אל מול לקוחותיהן, באופן בו הפסד של הלקוח הוא רווח לחברה, וכתוצאה, היה לחברות אינטרס בהפסד של לקוחותיהן; אלא שהמודל העסקי שלהן היה חסר תוחלת. זאת מכיוון שלקוח שמפסיד לא ימשיך לסחור בחברה לאורך זמן וימשוך את כספו, ואילו לקוח מרוויח הוא למעשה לקוח הגורם לחברה להפסדים. חברות הפורקס שאפשרו ללקוחותיהן לסחור בעצמם (זירות סוחר), היו שרויות חלק מהזמן בסביבה עסקית הפסדית וללא היתכנות אמיתית לרווח.

זו אחת הסיבות מדוע החברות הללו השתמשו בכספי לקוחותיהן לשם תשלום הוצאותיהן השוטפות, לעתים בסכומי עתק מדי חודש בחודשו, בזמן שאם לא היו עושות כן היו מתחסלות. כל מי שהפקיד כספים בחברות הללו שם את כספו על קרן הצבי שכן ברגע שנוצרה סיטואציה מורכבת בשוקי ההון, שהביאה לגל של משיכות כספים, לא הייתה לחברות כל אפשרות להחזיר את הכספים שהושקעו אצלה.
חברות הנדל"ן האמורות פעלו באופן דומה כשהן מחזיקות את כספי רוכשי הדירות והקרקעות בערבוביה, ללא הפרדה ברורה, תוך השקעת הכספים בכל מני פרויקטים קיקיוניים או לאו דווקא כלכליים ולעתים, תוך שימוש בכספים למטרות בלתי ראויות ותוך ביצוע תרמיות והונאות מובהקות של רוכשים.

תרמיות אלו, היו נמנעות בנקל אילו היו החברות מפקידות את הכספים בחשבונות נפרדים המצויים תחת פיקוח של צד שלישי כגון בנק או חברות נאמנות בעלת מוניטין.

צריך להבין – ברגע שכספי לקוחות מופקדים בחשבון החברה הרגיל, קשה עד בלתי אפשרי לשלוט בכספים ולהגן עליהם וגם אם מנהלי החברה מעוניינים לפעול ביושר ולהתנהל באופן מסודר, הדברים יוצאים מהר מאד משליטה – זאת להבדיל ממקרים חמורים בהם כוונת החברה מלכתחילה היא לבצע תרמית ולחברה אין ואף לא הייתה כל כוונה להחזיר למשקיעים את כספם.

למרבה הצער, במלכודת הזו נופלים רבים וטובים. גם ציבור חסר הבנה וניסיון בכספים והשקעות, וגם משקיעים מיומנים ואמידים "שמאמינים" שיהיה בסדר. ואגב, מניסיוני, רבים מן המשקיעים "שנופלים" במלכודות הללו עושים זאת פעם אחר פעם ולמרבה הצער, אינם לומדים מן הניסיון; אחרים נופלים, שלא באשמתם, קרבן לאנשים חסרי מצפון המנצלים את אזלת ידה של "המערכת", הפועלת בדר"כ בעצלתיים ושאינה בנויה באופן המאפשר נקיטת פעולה מהירה ואגרסיבית לעצירת הפעילות הבעייתית. יזמי החברות הללו מכירים היטב את הפרצות ורותמים את חולשתה היחסית של האכיפה הכלכלית בישראל לקידום מטרותיהם הפסולות.

בסיכומו של דבר, הדרך היחידה להימנע מליפול במלכודת הזו היא להפעיל שיקול דעת, והדרך הפשוטה והיעילה ביותר לעשות זאת היא להימנע, בכל מחיר, מלהעביר את הכספים לחשבון החברה. זכרו, גם אם יבטיחו לכם הרים וגבעות, אסור להתפתות. הניסיון הוכיח כי הסיכוי לאבד את ההשקעה בסיטואציה כזו הוא כמעט וודאי.

שמרו על כספיכם.

ביהמ"ש הכלכלי: יו אס ג'י קפיטל ניהלה תיקי השקעות באלגוטריידינג ללא רישיון

פסק דין מיום 24.6.2019 – בית המשפט הכלכלי קבע: מסחר אלגוריתמי (אלגוטריידינג) מחייב רישיון לניהול תיקים – חברת יו אס ג'י קפיטל ניהלה תיקי השקעות ללא רישיון ובניגוד לחוק. 

התביעה הוגשה באמצעות המשרד, ונוהלה עד תומה על מנת להשיג פסיקה עקרונית בסוגיה משפטית זו.

בפסק תקדימי שניתן בתביעה הייצוגית נגד חברת יו אס ג'י קפיטל ישראל בע"מ(USG CAPITAL), קבע בית המשפט המחוזי – כלכלי, כי פעילות האלגוטריידינג שניהלה החברה, תוך שנגרמו הפסדי עתק ללקוחותיה, הייתה בלתי חוקית וחייבה רישיון לניהול תיקי השקעות. ביהמ"ש קבע כי התוצאה העקרונית של הפסיקה היא שהיה על החברה לפצות את המשקיעים בכל ההפסדים שנגרמו להם.

בעשותו כן, ביהמ״ש דחה על הסף את הנרטיב המופרך בו השתמשה usg ושנטען גם על ידי חברות פורקס נוספות, לפיו ״לא הייתה רגולציה״ בנוגע לניהול תיקים באמצעות מסחר אלגוריתמי. גם הכרזתה של החברה, טרם שהפסיקה את פעולתה באופן יזום, כי זכתה "להצלחה" במאבק מול הרשות הרשות לניירות ערך שהורתה על הפסקת פעילות האלגוטריידינג, הופרכה לחלוטין נוכח פסק הדין שניתן בתביעה הייצוגית, שקבע באופן חד משמעי כי החברה (או כל חברה אחרת לצורך העניין), אינה יכולה להציע ללקוחותיה תוכנות אלגו טריידינג שכן בכך תיחשב כמי שמנהלת השקעות עבור לקוחותיה – פעולה האסורה בחוק.

פסק הדין, המהווה פסיקה משפטית סופית בסוגיה, הביא לסיומו של המאבק המשפטי שניהל המשרד בעניין המסחר האלגוריתמי כנגד החברה וכנגד חברות נוספות (לצד הרשות לניירות ערך שפעלה באופן נמרץ על מנת לעצור את פעילותן של החברות) בסוגיה עקרונית זו.

ביהמ"ש קבע:

"המשיב טען כי גם בהנחה שתתקבל עמדת המבקש לפיה המסחר באלגו-טריידינג הוא ניהול תיקים המחייב רישיון, הרי שמדובר בפרשנות של הדין ולא בהוראות מפורשות בו. לגישתו עד לאחרונה לא הייתה לרשות עמדה ברורה ביחס למעמדו של המסחר האלגוריתמי ולמצער עמדה שכזו לא הובהרה בפומבי. משכך, לשיטתו אין להטיל אחריות על המשיבים. איני מקבלת את הטענה. חוק הייעוץ אוסר על ניהול תיקים ללא רישיון מתאים. כפי שנקבע לעיל בפסק-דין זה, המסחר האלגוריתמי שבוצע על-ידי החברה היה "ניהול תיקים" ולכן חייב קבלת רישיון מכוח הוראות החוק על-פי פרשנותו כפי שזו נקבעה על-ידי בית-המשפט. פרשנות זו איננה קשורה בשאלה מתי קבעה הרשות את עמדתה ביחס למסחר האלגוריתמי ואיננה מושפעת ממנה".

ביהמ״ש החליט כי העיקר הוא היכן מצוי שיקול הדעת וכי אין זה משנה באיזה אופן מנוהלים הכספים, כשנקבע ששיקול הדעת בדבר קבלת החלטות ההשקעה היה מצוי במלואו אצל החברה ולא אצל הלקוח. מכאן שהטענות בהקשר זה – שהועלו לראשונה בתביעה הייצוגית כנגד יוטרייד ושאומצו מאוחר יותר על ידי הרשות לניירות ערך – התקבלו במלואן.

התוצאה היא שביהמ"ש קבע כי אם החברה לא הייתה בפירוק, היה עליה להחזיר ללקוחות את כל ההפסדים שנגרמו להם; וכי בנסיבות העניין, היה מקום לאשר את התביעה כייצוגית בייחס ללקוחות אלו.

ביהמ"ש קבע בין היתר:

"אני סבורה – מבלי לקבוע מסמרות בנושא זה בשלב זה של הדיון, כי המבקש הרים את הנטל הראשוני שהוטל עליו ביחס לטענתו לפיה יש לנקוט בשיטת חישוב הנזק לה הוא טען – ביטול ההסכמים בין חברי הקבוצה לבין החברה והשבה של מלוא הכספים שהושקעו בחברה. זאת לאור העובדה שהחברות סיפקו לחברי הקבוצה שירותים של ניהול תיקים לאורך כל תקופת הקשר ללא שהיה להן רישיון לכך".

בשורה למשקיעים:

הקביעה התקדימית בפסק הדין, ששמה קץ ״לאי הוודאות״ המשפטית שהתקיימה עד היום בנושא, תקל על כל מי שניזוק מפעילות מסחר אלגוריתמי בלתי חוקי, להגיש תביעה ״רגילה״ כנגד חברות ומנהליהן, בעילות תביעה הנוגעות לאחריות אישית (עילות מכוח דיני הנזיקין אך לא מכוח "הרמת מסך" כפי שיפורט להלן), ולהוכיח אותה ביתר קלות; ומכאן שיש בפסיקה בשורה חשובה למשקיעים.

לצד קביעה תקדימית זו, התביעה האישית כנגד בעלי החברה, בעילת "הרמת מסך" נדחתה.

ביהמ"ש קבע כי לא הוכח, ברמה הנדרשת בחוק, שיש מקום לבצע הרמת מסך בין החברה לבעליה (חיוב בעלי החברה בחובות החברה ללקוחותיה וביטול מסך ההפרדה בין החברה לבעלי מניותיה). נקבע כי מי שהייתה צריכה להחזיר את ההפסדים שנגרמו ללקוחות היא החברה ולא בעליה וזאת, על אף שהפסדי לקוחות החברה עברו למעשה, באמצעות החברה, לבעלי המניות שלה.

נראה שביהמ"ש נטה שלא לאפשר הרמת מסך על מנת לצמצם את האפשרות הזו רק למקרים חריגים שבחריגים.

כך או כך, נראה שכעת, לאחר שהוסר ענן "אי הוודאות" המשפטי – שלדעתי היה לא יותר ממסך עשן אותו הפיצו חברות הפורקס בניסיון למסך את העובדה כי ניהלו תיקי השקעות לכל דבר ועניין – לנפגעי פעילות המסחר האלגוריתמי סלולה הדרך לתבוע את נזקיהם ביתר קלות ומבלי שיצטרכו להתמודד עם הטענה כי "לא הייתה רגולציה" או עם הטענה כי לא מדובר בניהול תיקים.

ת"צ 47119-12-15 אפרימוב נ' יו אס ג'י קפיטל ישראל בע"מ ואח'